בבריכה של היישוב יש  בחורה אחת עם כרס. היא אחת הבחורות היותר
יפות שראיתי בחיים שלי , אבל מה הכרס הזו, רואים שהיא מעיקה לה
על החיים. כל יום ששי כשהיא באה עם האבא שלה, אני מסתכל עליה
ונפעם מחדש. איזה עיניים, איזה מבט , איזה אף מושלם, השיער שלה
נוצץ בשמש והרגליים שלה דקות דקות, אבל במידה. אבל מה, הכרס
הזו נתקעת לי באמצע המבט, חבל. כשהיא יושבת עם התיק על
הברכיים, שלא יראו לה את הכרס, אז החזה שלה בולט כזה מחוץ
לביקיני המינימלי שלה, ומיד מתקוממים סביבה עשרה בחורים לפחות
עם ניירות ועטים, לקבל מספרי טלפון. אבל אז, כשהיא קמה, אפשר
לראות מיד את המבט על הפרצוף שלהם, בחורה עם כרס? לא תודה.

אם היתה לי טיפת אומץ, הייתי קם אליה, ואומר לה, עכשיו!
בפרצוף! שהכרס הזו בכלל לא מפריעה לי , ומצדי הייתי מתחתן איתה
לא משנה מה. פעם, ראיתי אותה עם האבא שלה , היא ישבה והוא ליטף
לה את הכרס. והתמונה הזו נחרטה לי בראש. איזה אבא מלטף לבת שלו
את הכרס!? ונראה לי שהיא כבר שמה לב לכל המבטים התמהוניים שאני
תוקע בה. ולא שאני תמהוני, חס וחלילה, פשוט היא אחת הבחורות
היותר יפות שראיתי.
ליד הקיוסק, בבריכה של היישוב שמעתי אותה פעם. "תביא לי בקבוק
דיאט קולה וצלחת צ'יפס בבקשה".  היה לה טון כזה נימוסי, וקול
שמימי, אבל מה, שוב הכרס. רציתי להגיד לה שגזים זה לא ממש בריא
לבטן הנפוחה, ושצ'יפס בטח שלא יעזור. אבל מה ? "סליחה, גברת,
לא הייתי מציע לך לקחת קולה זה ינפח לך את הבטן יותר ממה שהיא
, והצ'יפס,  סתם שומן מיותר". הנחתי שהיא לא תקבל את ההערה שלי
בעין יפה. ובכלל איזה אישה אוהבת שרומזים לה דברים שלילים בקשר
למראה שלה.

בשבוע שעבר היא לא באה לבריכה ביישוב - הבחורה היפה שלי עם
הכרס והאבא שמלטף לה אותה. די התגעגעתי אליה, אני מוכרח
להודות, למרות הכרס.
ועכשיו, אחרי חודש שוב חזרה. כשהיא באה, שברה לי את הלב. הכרס
שלה נעלמה..רציתי לצרוח משמחה.  הכרס אומנם נעלמה, אך אותה
החליף תינוק קטן. האבא שלה כבר לא מלטף לה את הכרס ובמקום זה
מנשק אותה כל הזמן. וזה מוזר, איך שבחורים בכלל לא מגיעים, בלי
הכרס הזו שכל כך הפחידה אותם! עכשיו, כשהיא נעלמת, הם מפחדים
מהתינוק.
אם הייתה לי טיפת אומץ, הייתי קם אליה ואומר לה, עכשיו בפרצוף!
שהתינוק הזה בכלל לא מפריע לי, ומצדי הייתי מתחתן איתה לא משנה
מה.  אבל רק תוקע בה מבטים, בבחורה אחת שהייתה לה פעם כרס
בבריכה של היישוב.