אי שם, על ההר הכי גבוה בשכונה יושב לו הגורו. מכל קצוות העולם
באים יוצרים כושלים הכותבים באתר הקרוי-הבמה כדי לקבל ממנו
עצות איך להצליח להתפרסם באותו אתר. הגורו הוא מבין גדול
בנושא. נכנסו אליו כבר 7,000 אנשים ועל כל יצירה שכתב, קיבל 5.
זהו סיפורו של כותב במה כושל הקרוי רוני כהן (או, הברווז
האחרון) שהלך להתייעץ עם הגורו.

יוז'י שוכב על המיטה ושרוע בתוך הדיכאון של עצמו. הוא עדיין
אוהב אותה. לא חשוב מה יעשה.

"זה הסיפור שלך?" שואל הגורו
"כן, זאת ההתחלה שלו" אומר רוני כהן, גיבור סיפורנו. איש מאורך
שיער ונמוך קומה שהולך להתייעץ עם הגורו הגדול.
"צ... צ... צ... לא טוב!"
"מה לא טוב בסיפור?"
"דבר ראשון, חסר בו דימוי שימחיש עד כמה יוז'י בדיכאון."

יוז'י שוכב על המיטה ושרוע בתוך הדיכאון של עצמו. הדיכאון חודר
בו, כמו סכין בתוך לב. הכאב כל כך מוחשי. הוא עדיין אוהב אותה.
לא חשוב מה יעשה.

"ומה עוד?"
"אתה צריך לכתוב שיוז'י מכור לסמים! הקוראים יאהבו את זה!"
"אבל זה סיפור על אהבה!"
"זה לא חשוב!!! תוסיף משהו על סמים! סמוך עליי!!!"

...הוא עדיין אוהב אותה. לא חשוב מה יעשה. וחוץ מזה הוא גם
מכור להירואין.

"זה יותר טוב! בוא נראה מה ההמשך."

הוא לא רצה שהיא תעזוב אותו. אבל היא החליטה שהם לא מתאימים.

"נורא! זוועה!!!"
"מה הבעיה?"
"זה משעמם! תרשום שהוא בגד בה!"

הוא לא רצה שהיא תעזוב אותו. אבל היא החליטה שהם לא מתאימים.
והוא גם בגד בה עם אישה אחרת.

"לא... אישה זה לא טוב! תרשום גבר!"

והוא גם בגד בה עם גבר אחר.

"תוסיף את הגזע שלו! זה יעניין יותר!"

והוא גם בגד בה עם גבר עירקי אחר.

"אתה יודע מה? תרשום שהוא בגד בה עם בעל חיים, זה הכי טוב!"

והוא גם בגד בה עם אוגר סיבירי.

"זה בסדר! עכשיו בוא נמשיך..."

בעוד שהוא שרוי בדיכאון של עצמו, נכנסת הבחורה אותה הוא אוהב
אל החדר.

"מ-ש-ע-מ-ם!"
"מה לעשות?"
"תכתוב שהוא עומד להתאבד ואז היא נכנסת."
"באיזה דרך הוא מתאבד?"
"כדור לרקה!"

בעוד שהוא שרוי בדיכאון של עצמו ומכוון אקדח לרקתו, נכנסת
הבחורה אותה הוא אוהב אל החדר.

"עכשיו אתה צריך להוסיף בדיחה!"
"למה בדיחה?"
"כי אנשים בבמה אוהבים בדיחות!"
"אבל זה סיפור רציני!"
"נו..."
"ובדיחה כאן לא קשורה!"
"זה לא חשוב! אתה רוצה להצליח, לא?"
"כן."
"אז תסתום את הפה המטונף שלך ותוסיף בדיחה!!!"
בעוד שהוא שרוי בדיכאון של עצמו ומכוון אקדח לרקתו, נכנסת
הבחורה אותה הוא אוהב אל החדר ושואלת "איך מכניסים שלושה פילים
לסוסיתא?"

"יפה"

"תמיד אהבתי אותך" היא אומרת "אני רוצה שנחזו...

"עצור!!!"
"מה עכשיו?"
"אתה צריך ללקק לבמה!"
"למה לי לעשות את זה?"
"כל יוצר שמכבד את עצמו מלקק לבמה!"

"תמיד אהבתי אותך" היא אומרת "וגם תמיד אהבתי את הבמה! אני
רוצה שנחזור!"

"מעולה! עכשיו צריך להוסיף מסר מחאתי על החברה והאדם!"
"אבל זה סיפור אישי לא סיפור מחאה!"
"איך קוראים לך?"
"רוני"
"ואיך קוראים לגיבור?"
"יוז'י"
"ולך לא קוראים יוז'י, נכון?"
"נכון"
"אז זה לא סיפור אישי! עכשיו תוסיף כבר מסר מחורבן!"

ואז יוז'י הבין. הוא הבין שהאדם הורס את העולם, פוגע בבע"ח
ושונא את השונה! "אני אוהב אותך" הוא אומר לה

"תוסיף סצינת סקס"
"למה?"
"צריך לעשות סיפור פרובוקטיבי! אנשים קוראים רק סיפורים
פרובוקטיבים, אז תוסיף סצינת סקס כזאת שהקוראים יאוננו מול
המסך!"
"א... אבל"
"עכשיו!!!"

תוך דקותיים הם מוצאים עצמם ערומים על המיטה. שדיה של הבחורה
נוצצים בגלל השמש שמאירה מן החלון. הפין של יוז'י מזדקף וכך
הרבה יותר קל לבחורה למצוץ אותו. "עכשיו לא נפרד יותר לעולם"
אומר יוז'י "נכון" עונה הבחורה "כי אני כל כך אוהבת אותך!"

"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!"
"מה קרה?"
"זה סוף שמח!"
"נו ו..."
"הקוראים בבמה לא אוהבים סוף שמח! תשנה אותו!!!"
"איך"
"תעשה שהם נהרגים בפיגוע חבלני!"

לפתע נכנס מחבל אל החדר, צועק אללה אכבר ומתפוצץ!

"נו איך?""
"עזוב! הסיפור הזה הוא מקרה אבוד!"
"אז מה לעשות?"
"אולי תכתוב שירה?"
"אני לא כל כך טוב בכתיבת שירים!"
"מה אכפת לך? תעשה כמה חרוזים וזהו."
"או... אוקי"
"אבל אל תשכח לעשות את זה רגיש ודכאוני!"

ילדים, ילדים,
ילדוד'ס, ילדים
בואו ביחד
נחתוך ת'וורידים.
סך הכל כשלמוות
אנו כל כך קרובים,
מה בעצם
החיים שווים?
אולי זה מגעיל
וגם קצת דוחה
שבתוך הדם שלי
אני שוחה.
העולם הזה
כבר לא שווה יריקה
עדיף למות
עם כדור או זריקה.
רעל, תלייה
אני מוכן גם צליבה
ואהיה בגן עדן
עם אדם וחווה.

"זה הסיפור שלך?" שואל דורון את רוני
"כן, מה הבעיה?"
"לא יודע, קצת מזכיר את אדפטיישן וגם די חלש!"
"אז לא אהבת?"
"אה... לא יודע, אתה יכול לעשות יותר טוב!"