היה היתה אישה עצובה
שתמיד לכולם לעזור היא רצתה.
למרות, שגם לה היו צרות משלה-
העיקר שלאחרים לא תהייה בעיה.
יום אחד בא אליה ילד ושאל
למה עצובה? ספרי לי מה קרה.
אך היא מרוב הלם פשוט נשתתקה.
מישהו דואג לי? מישהו שואל?
מיד החלה לבכות מאושרה,
ולפתא חיבקה אותה באמרה:
"תודה לך ילד! תודה!".



חשבתם על זה פעם? איזה מן סוג אנשים אתם? כאלה שעוזרים או כאלה
שקודם כל חושבים על עצמם?
יש אנשים שעוזרים לכולם. עוזרים ועוזרים ובינתיים נשברים
בפנים. כי הם לא יודעים מה לעשות עם הבעיות שלהם. הם מנסים
להתמודד איתם לבד, כי אין מי שיעזור להם. ובינתיים נוצרות עוד
בעיות ועוד בעיות עד שהם לא יודעים כבר איך להתמודד עם כולם
ואין להם מי שיעזור להם ויקשיב, כי כולם עסוקים בעצמם ולא שמים
לב שיש פה עוד אנשים שצריכים עזרה חוץ מהם. אז תנסו פעם במקום
לשבת ולדבר ולדבר ולדבר, לשבת ולהקשיב. זה עוזר. כי תאמינו לי,
אתם לא רוצים להיות במקומם.