אני לא חושב שאני משהו, אני לא חושב שמישהו יכול להגיד שאני
משהו.
זאת אומרת, אנשים תמיד יכולים להגיד שאני משהו אבל אף אחד מהם
אף פעם לא יגיד את הדבר הנכון, ובגלל זה אני חושב שאין בכלל
דבר כזה כמו "דבר נכון" או "דבר צודק" וזה מבטל בכלל את הטוב
והרע וזה מבטל את כל הנורמות שאני רגיל אליהן בחברה ובעולם
ובכלל וגורם לי להזדהות לפעמים עם דברים שהם מוגדרים כ"רעים".
אז עכשיו תחשבו לעצמכם "אני יודע מה הוא, הוא אנרכיסט", אבל
לא, אני לא, אם תראו אותי פעם או אפילו תדברו איתי קצת תבינו
שכל מה שחשבתם הוא טעות. ובכלל אם תחשבו מאיזשהו רושם שלכם
ממני שאני נכנס לאיזשהו הגדרה אז זאת גם טעות... טוב,בסדר אני
מודה שאפשר להכניס אותי להגדרה של בן אדם זכר, אבל כשחושבים על
זה זו בכלל לא הגדרה אלא סיווג. ואז אתם תחשבו קצת ותגידו
לעצמכם "ואללה, כשאני חושב על זה גם אני לא משהו" ותצדקו, אף
אחד מכם הוא לא משהו. אולי מישהו יכול לנסות להכניס אתכם
להגדרה כלשהי אבל הוא אף פעם לא יהיה צודק, מישהו אפילו יכול
לחקור את ההתנהגות שלכם במשך שנים ואפילו אז לא לצדוק. עכשיו
אתם בטח גם חושבים על זה שאם לא מגדירים מישהו אז איך יודעים
מה הוא... אז לא יודעים, אז לא מגדירים, אז לא מפתחים ציפיות
מוקדמות מאנשים.

הממ... אז איך תדעו למי לגשת? עם מי לדבר? עם מי להסתובב?
לא תדעו, וזה כל הכיף, לגשת לאנשים ולדבר איתם למרות מה שאתם
חושבים שהם על סמך זה שדיברתם איתם פעם במיסגרת אחרת או שביכלל
לא דיברתם איתם ואתם מסתמכים על איך שהם נראים.

זה נראה לכם הגיוני שמישהו יסתכל עליכם ויגיד שאתם חנונים או
ערסים או למדנים או פריקים או משהו בכלל?

תחשבו על זה.