|
בחצות ננטש העמק
ומופקר לגשמים,
לרוחות
בלבו מתפתח נמק
זכרונות של שירים וריחות.
ובבוקר תמיד הוא שוכח
איכה נוצלו משאביו
כשלועג לו ההר הוא צורח
ומבליט
את יפי פרחיו.
וכששמש בוערת בעמק
עציו עוד נותנים מחסה
כשכולם מנסים כבר לברוח
מאלתר הוא חיוך מעושה. |
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.