|
את ,ששערך תמיד מופז בקרני שמש
את, שלא יודעת איך ניראה גשם
את, שמבקשת ממני מילים
את, שמבקשת שאפתח את לבי...
בואי נלך יחפים בחוף הזהוב
וגלי הים יציפו וימחקו העקבות,
כי אם תאהבי מה שאראה לך
לא תרצי שאיש ידע- רק אני ואת
ניטול חופן זה של אהבה
ונממשו לפרץ של תאווה.
20/06/02 © |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.