ארבל הכרמלי / במרחבי חיי |
שהעייפות בחיים היא כבר מוחשית,
מבקש הנך לצפות אל העתיד
ורואה רק מדבר של ריק
וברוב ייאוש וקצת מבוהל
לא יודע איך לחצות חולות הזמן,
וברגע זה של חייך
אתה חש ברוחות שנושבות בפניך-
אלה רוחות השינויים
הדוחפות לגיוונים בכל התחומים.
חש ברוחות שמגרשות בדידות מלבי,
מייבשות דמעות נסתרות מדווי,
זיק החיים שב לעיניים
וגופי התעורר כצמח שרווה מים.
ומכאן ממשיך מסעי בנאות החיים
הרצוף בתקוות ופיתויים
אשר מגמדים את המאבקים
באויבי הזמן שלא על-ידי נשלטים.
27/02/02 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|