לפני יומיים אכלתי אצל סבתא שלי את המאכל הכי אהוב עליי, תותים
עם קצפת (המון קצפת!), ובכן זה בהחלט היה טעים במיוחד.
אחרי האוכל הלכתי לקרוא קצת ביאליק  ורחל, אני נורא אוהב לקרוא
שירה עם סבתא שלי.
היא הדבר הכי וותיק שאני מכיר, היא חכמה נורא והיא גם מסבירה
לי על התקופות שאני מעריץ.
על ביאליק ועל רחל היא הסבירה ואמרה המון.
על המהפכות הסוציאליסטיות סיפרה גם כן, סבתא יודעת המון!.
הרגשתי טוב מבחוץ, חייכתי המון וצחקתי כמו משוגע עם סבתא שלי.

אני נורא אוהב את סבתא, היא הדבר הכי חכם שאני מכיר.
לאחר כמה שעות חזרתי העירה מהקיבוץ הכל כך אהוב עליי של סבתא.
הלכתי למקום השלישי הכי אהוב עלי- רחובות תל אביב (הראשון זה
הקיבוץ וזה באמת לא משנה מה שני).
פגשתי ממש במקרה איזו ידידה שלי, לא ממש ידעתי מה היא אומרת
לי, מוזר  שבדיוק באותה שניה נזכרתי משום מה בתותים שסבתא
הכינה.
נזכרתי גם בדברים שסבתא אמרה לי, על איך שהיא זוכרת את המצור
על ירושלים כאשר פורעים ערבים היו יושבים על המעברים לירושלים,
איך היא ואימא שלה היו יושבות בבית הקטן.
סבתא הייתה אלופת השכונה שלה בחמש אבנים, והמקום האהוב עליה
היה הקן של השומר הצעיר, היא התעקשה שזה היה ירושלים מרכז
למרות שאני חושב שהיום זה יותר קן אחר, אבל מה זה כבר משנה,
פתאום שמתי לב ששכחתי להגיד שלום לידידה שלי והיא קצת נעלבה.
אז מייד לקחתי את עצמי בידים ואמרתי לה "מה קורה אחותי, הכל
טוב?"
אז היא נראתה קצת מוזרה וגם קצת אדמונית בלחיים, היא התקרבה
אלי, עוד, ועוד קצת.
הרגשתי את חום הלחיים שלה קרוב מאד לאוזן שלי, היא נשמה עמוק
ואז מלמלה משהו מאד לא ברור, ואני גם הייתי קצת מבולבל.
התותים ערבלו לי את החושים ולא יכולתי להתנגד.
היא לקחה אותי בכוח בלתי נראה ובלתי מורגש, היא דחפה אותי אליה
קלות.
הכל קרה כל כך מהר...
אני...פתאום.... הכל התערבל בהמון תותים וסוציאליזם של סבתא.
פתאום הרגשתי טעם של המון קצפת עולה לי שוב בלשון הפעם זה היה
חם, נעים.
הפעם הקצפת נעה באיטיות נעימה עד איבוד חושים, הרגשתי שהתותים
זזים לי בפה כמו שרק סבתא והיא יכולים לעשות.
סבתא עם המון אהבה וכף של עץ, היא עם המון אהבה וחיבוק אחד
ונשיקה צרפתית על הפה.