כולם אמרו לי לזרוק אותו.
שנמאס, וכמה כבר אפשר להישאר עם אותו אחד.
גם אמרו שזה לא ב"קלאסה" שלי, ושלא מתאים לי להישאר איתו כ"כ
הרבה זמן.
אבל...
אבל  אני אהבתי אותו.
כן. באמת אהבתי.
ומה רע בלאהוב ? למה אנשים מפחדים מזה?
בכל מקרה, אני הרגשתי שלמה עם עצמי. כי אני מתמודדת עם הרגשות
שלי ונשארת איתו,
למרות הכל.
וגם קצת פחדתי... אתם יודעים...
לזרוק אותו.. וכל זה
או שאולי זה יכאב לו? ואולי זה יכאב לי ?
ואולי אני לא אראה אותו יותר לעולם?
קצת פחדתי לאבד אותו.
אני, שאף פעם לא פיתחתי רגשות לאף אחד ולשום דבר.
וגם.. בכל הזמן הזה, שהייתי איתו, הרגשתי טוב.
זה היה שונה, באמת שונה, משהו מיוחד. אף פעם לא הרגשתי ככה.
הוא היה הראשון שלי.
הרגשתי חם ונעים. כן, היה לי חמים כזה מבפנים.
כשהיינו ביחד, הרגשתי בטוחה ושהוא יגן עלי ברגעים קשים.
ולעולם לא יעזוב אותי.
וכשסיפרתי על זה לחברות שלי, הן  בהתחלה אמרו מזל-טוב וכל זה,
אבל גם אמרו שקצת השתנתי, ואולי הוא שינה אותי- כי בכל זאת
אנחנו ביחד כבר מלא זמן..
אבל לי לא היה אכפת!
כי הרגשתי טוב.
שיגידו מה שהן רוצות, הן בטח סתם מקנאות. אני והוא נהיה ביחד
לנצח!  
כן, זה מה שחשבתי לעצמי.

אבל הייתי תמימה.
זאת בכל זאת הייתה רק ההתחלה.
ואז התחילו כל הבעיות... פתאום כולם אומרים לי שהשתניתי. חברות
שלי אמרו שהוא כל-כך השפיע עלי, שאני כבר הולכת מוזר.
בהתחלה הכחשתי והגנתי על שמו הטוב.     מי הם, שידברו עליו
ככה?!
אבל אז.......
הבנתי שאני באמת מרגישה (קצת) מוזר
ושונה.
וכבר לא נוח לי איתו.. ונהיה גם דיי מגעיל כזה
טוב נו.. אז הייתי איתו כמה חודשים  !! ...
....מה לעשות שלא מצאתי את החוט .....
:(