אם הייתי יכולה לחזור לעצמי לפני כמה שנים ולהחליט כמה החלטות
חשובות בצורה אחרת, הייתי עכשיו עושה את זה
הייתי חוזרת לגיל ומחליטה להשאר, ואולי הייתי פחות מגעילה
לאיתי ונותנת לזה הזדמנות אמיתית, ועכשיו אני מתחרטת שלא
נתתי.
הייתי מפסיקה לראות את אלדד כי זה לא עושה טוב, הייתי מוכנה
שאבא יפעיל קצת פרוטקציה בצבא או אולי הייתי מחפשת דרך לא
להתגייס, הייתי מתעלמת מהבית ספר , הייתי משקיעה בשוה"צ אולי,
הייתי נשארת רזה, הייתי נותנת לזה הזדמנות שנייה....
אבל העולם זה לא קולנוע, וכאן אי אפשר להזיז את הזמן וכמה
שהייתי רוצה זה לא יקרה, אולי הזדמנות שנייה אין לי בעבר, אבל
העתיד עוד פתוח ויש עוד אלף ואחת הזדמנויות, עכשיו כל מה שנשאר
זה להאמין בזה...