חבטה עמומה נשמע ברחוב הרועש, מאות אנשים שקים בידיהם, רצים,
בורחים, אז כך נראית שנת אלפיים חמישים, מעניין לאן הם בורחים.
שוקי הלך בין הסמטאות מרים דגימות בעזרת כפפות ומכניסן לשקיות
אטומות. הכל כל כך דומה, אין מכוניות מעופפות, הרובוטים לא
שולטים אבל מעניין לאן כולם בורחים. "משיח" נשמעה צעקה "איפה
אתה שצריכים אותך ?". שוקי הביט בעיניים שואלות, הוא לא הבין
מה קורה, הביט לשמיים וראה כוכב קטן הולך וגדל, מתקרב במהירות
עצומה אליו, לרחוב בו הוא עומד, לעיר, לארץ, לעולם.
העולם הולך להיחרב ואנחנו אפילו לא נערכים לכך, אני חייב
להתקשר לעבר ולהודיע להם, אני חייב שיחזירו אותי בחזרה. שוקי
לחץ על הכפתור במכשיר שעל ידו וצעק את הודעתו. כדור האש הלך
והתקרב, שוקי הוציא מצלמה ותעד, הוא תפס את הכדור בפוזה יפה
כמה דקות לפני המכה.
שוקי ישב על כסא בפינה רחוקה במסעדה נטושה, הוא חיכה רק לתשובה
מהעבר, קיווה שזה לא יהיה יותר מדי מאוחר, בינתיים לקח עיתון
שננטש על ידי אדם שרץ מהר במיוחד. באותיות אדומות נכתב "הוצאה
מיוחדת" ואחרונה הוא חשב, שוקי הביט בתדהמה על התאריך שמודפס
בפינה, הראשון לראשון שנת אלפיים. מישהו טעה כנראה מרוב
מכשירים, עכשיו לא אלפיים חמישים. שוקי לא איבד שניה ומיד לחץ
על לחצן המצוקה, הוא נשאב פנימה מתערבל בחזרה לעבר. אני חייב
להתריע, אני חייב להציל. רק ששנת אלפיים לא תתחיל.
