כשבן אדם בא לחברו האוהב
כשאיש בדרכו לפגוש את חברתו
כשהעם מסתכל על הממשלה כאלוהים
כשנשמה תועה עולה לשמיים.
זאת התקווה, הדברים הטובים.
ככה חינכו אותנו בזמן הלימודים.
אך מה בא אחר כך, בקשר לזה שותקים,
לא מציינים, לא מזכירים, פשוט לא אומרים.
הבן אדם נדקר בגבו ע"י החבר
האיש נכנס לראות את חברתו עם גבר אחר
הממשלה נלחמת בממשלות אחרות
והנשמה יורדת חזרה לגהנום עם עוד מיליוני נשמות.
ואז - קץ העולם.
אנשים בלי תקווה הורגים ורוצחים
פותחים מלחמות ומפוצצים ערים
הורגים איש את רעהו ללא רחמים.

אבל בכל זאת, התקווה באופק.
רגע, רגע,
טוב, היא נעלמה