כשהעב"מ הראשון הגיע לארץ אף אחד לא התרגש, רק אני עמדתי במגרש
הכדורגל הישן וחיכיתי להם עם הדגל של הכוכב שלהם צמוד לדגל
ישראל וכיבוד קל. ליד נקודת העונשין בניתי במה קטנה מצופה בבד
ישן ועליה כמה כסאות, אחד לראש העיר אחד לסגן שלו ועוד אחד
בשבילי, מגיע לי הרי אני ארגנתי את הכל. על הבמה שמתי גם טייפ
ובתוכו קסטה עם מנגינת הפתיחה של "תיקים באפלה", מן בדיחה כזאת
שחשבתי שהם יבינו.
יומיים לפני שהעב"ם הראשון הגיע הפסקתי לעשן, לא רציתי שהם
יראו שאני מזופת מבפנים ומסריח מניקוטין אז כל פעם שרציתי
סיגריה הוצאתי קופסת סוכריות מהכיס ולקחתי אחת. את הסוכריות
האלה לא חילקתי כי הם היו כמו סיגריות בשבילי ו"עישנתי" אותן
רק במקומות המותרים, לא באוטובוסים וכן בשירותים.
שבוע לפני שהוא הגיע תפרתי בגדים מיוחדים כסופים כאלה עשויים
מנייר האלומיניום שאימא מכסה איתו את שאריות האוכל שהיא קנתה
בחג האחרון ושפכה לסיר שהאורחים יחשבו שהיא אפתה לבד. תפרתי
בחוט ניילון שהחזיק את הצמחים המטפסים על המזנון בסלון, אימא
קצת צרחה אבל הרי זה למטרה נעלה.
ישבתי על הבמה מביט על הדגלונים המשולשים שתליתי, שאריות מיום
העצמאות, הרגשתי את טיפות הזיעה גולשות מהצוואר אל הגב דרך
עמוד השידרה אל השלולית הקטנה שנוצרה לי בתוך תחתוני הכסף.
הילדים הקטנים ששיחקו בשער ממול כבר הפסיקו לצחוק עלי ולהצביע
למעלה כאילו הוא הגיע. מת לסיגריה הוצאתי סוכריה מקופסת
הפלסטיק ונזכרתי בחיזיון המופלא שהתרחש לפני חודש בדיוק, חזיון
שאמור לשקף את מה שיקרה לי היום. תשואות הקהל שהגיע מכל קצוות
העיר מלוות אותי בדרך לספינה הכסופה, דלת נסתרת נפתחת ויצורים
קטנטנים, ירקרקים מקבלים אותי בכבוד, "אתה האדם הנבחר" הם
אומרים לי בשפתם ומובילים אותי לכסא הכבוד.
קופסת הסוכריות כבר כמעט התרוקנה כשאימא הגיעה ונתנה לי פיתה
עם חביתה, "אל תדאגי" אמרתי לה, "הם יבואו, בטח יש פקקים או
שמעכבים אותם בביקורת הגבולות", היא הביטה בי במבט הזה, מבט
המוכר לי מהשבוע בו ישבתי במקלט כשהעולם היה אמור להיחרב ואני
הייתי אמור לבנות אותו מחדש, המבט שהזכיר לי איך עמדתי עמידת
ראש על גג בית הספר, דבר שאמור היה לתת לי את כשרון ראיית
הנסתר. כשנעלמה צלליתה מעבר לגדר הגנבתי מבט לעבר השמיים אך
חוץ מענני הנוצה ומטוס מרוחק לא ראיתי כלום למרות שניסיתי לאמץ
את עיני יותר ולראות מעבר לגבול האטמוספירה.
הלכתי גורר רגליים לכיוון הבית, כנראה הטעו אותי והם יבואו
בפעם אחרת, מכנסי האלומיניום רשרשו כשנכנסתי למכולת השכונתית.
מעל הבמה הנטושה התנופפו הדגלונים בעוצמה, משב רוח הגיע
מהחללית הגדולה, חלון נסתר נפתח ויד שחומה ושעירה יצאה ממנו
אוחזת במאפרה, בדלי הסיגריות וקליפות הגרעינים התפזרו לכל
עבר.
יצאתי מהמכולת מקלף את עטיפת הצלופן של חפיסת הסיגריות, הוצאתי
גפרור מהקופסא והדלקתי את הסיגריה, שואף אותה בהנאה. אין
ברירה חשבתי, נפסיק לעשן בפעם הבאה. |
