פרפרים היום כבר עפו,
פרסו כנפיים עדינות,
בשדה אני ישבתי,
שם ליד החרציות,

והשמש הלוהטת,
קרן אור שלחה ללחי,
ואני היטב יודע,
ומחזיק עוד את הבכי,

ובקול משק כנפיים,
ובאור הילה קסום,
פרפרים קטנים כבר עפו,
אין לי כוח עוד לקום,

רוח מדברית נושבת,
השיער שוב מתנופף,
והלב נקרע בעצם,
אף דבר כבר לא עוטף,

פרפרים רכים שוב עפו,
ואני כלל לא יכול,
להבין איך הם השאירו,
את כולנו כאן בשכול,

אבא, אמא, אח, אחות,
הדמעות זולגות בלי הרף,
פרפרים קסומים,
האם-
ההיו הם שם לטרף???

פרפרים קטנים כבר עפו,
הם יצאו אל המסע,
אך האם החול ששמנו,
את כנפיהם לא כיסה???

פרפרים קסומים השקיטו,
והקשיבו לי היום,
בואו שובו אל הבית,
ותגשימו לי חלום...........