כל האנשים האלה, פשוט אי אפשר לסמוך עליהם. אחד אחרי השני הם
מוכיחים לי שאני יכול לסמוך רק על עצמי, או במילות אחרות: על
עצמי בלבד. קחו למשל את שלמה. בחור ממש על הכיפק, חבר ילדות.
מה לא עברנו יחד, בחינות בגרות, צבא, אוניברסיטה. פתאום לפני
שלושה שבועות, אנחנו נפגשים בחוף דבוש להחליף כמה מילות וכמה
בירות, ואני מספר לו כמה צרות מהבית, כרגיל, על העבודה
המחורבנת ואיך מלחיצים אותי מפה ומשם ואיך בבית הפידבק בטח לא
עוזר אלא להיפך, ואין סקס כבר חצי שנה והיועצת התקשרה מבית ספר
פעמיים השבוע כי הילד מרביץ, או במילות אחרות: הילד מפגין
אלימות ומכה ילדים אחרים, ואז שלמה ככה שם לי יד על הכתף ומביט
לי בעיניים ואני מרגיש משהו מאד מסריח במבט שלו, העיניים שלו
נוצצות ומסתכלות עמוק והוא מחייך ואומר לי שיהיה בסדר ושהוא
תמיד פה. תיכף ירד לי האסימון, ישר ניערתי לו את היד ואמרתי לו
שלום ולא להתראות. שילך ויקיים יחסים שלומוסקסואליים עם מישהו
אחר. איזו אכזבה. אחרי כל הבחינות שהעתקנו ביחד.
אותו דבר עם מירה. שנה כבר אני מרייר עליה והיא יודעת את זה.
וכמה שהיא יודעת ככה החצאיות שלה מתקצרות, וכל פעם מספרת לי על
הזיון שהיה לה אתמול, ואיך היא מצטערת שאני תפוס, ומדי פעם
אנחנו לוקחים הפסקות סיגריה בחדר המדרגות של בנין המשרדים בו
אנו עובדים, והיא מתחככת ככה, כאילו בלי להרגיש, ומתאפרת
בנוכחותי ומורחת שפתון ועושה תנועות עם השפתיים השם ישמור, ואז
רק בשבוע שעבר היא מחייכת אלי ואומרת לי: תודה על הדיסק, איזה
חמוד אתה. - - חמוד? חמוד?! לא רוצה חמוד! חמוד אומרים לחבר
טוב, לידיד קרוב, זה שמספרים לו סודות, שמקבלים ממנו עצות,
שהולכים איתו לסרט. במילות אחרות: חמוד זה אחד שלא מזדיינים
איתו. יאללה, שתעשן עם מישהו אחר.
וראובן החרא הזה. ראובן, כן כן, הסמנכ"ל. כמה פעמים כבר שמעתי
ממנו שעד סוף השנה אני מקבל את הקידום. רק נגמור את הפרוייקט
הזה, הוא אומר, ואתה מנהל את המחלקה. זו בכלל לא שאלה. זה
עניין סגור. צריך פשוט לשחרר את התקן, ויגאל ממילא הולך עוד
חודשיים והפרוייקט הזה זולל את כל התקציב, אבל התפקיד הוא שלך.
יש לך פה עתיד. אנחנו בונים עליך. זה הרי ברור לך, אתה רואה את
התוצאות, קראת את ההערכה השנתית שנתתי לך. מה אתה מודאג? מה
אני מודאג? למה אני מודאג? יש על מי לסמוך? היום הוא קורא לי
למשרד ויש לו חזות של צנונית והוא אומר לי שבוודאי אני מודע
למצב של השוק, ושהפרוייקט תקוע וגם התקציב חסר או במילות
אחרות: הקופה ריקה כמו שאומר ביבי, הא הא, ועוד כל מיני מילות
של מניאק ובסוף מחתים אותי על הורדת שכר של 12%, השנה אין
בונוס, על קידום אין מה לדבר, "כולנו" צריכים לשמוח שיש לנו
עבודה בשוק מוכה אבטלה שכזה. "כולנו", הא? יה חרא. נוסע במרצדס
אס 320 לבית שלו בסביון, שם מחכה לו בשפתיים פשוקות אשתו
הבהירה שעלתה לארץ רק לפני חמש שנים, והמחזיקה סדר יום עמוס של
קניות, טלוויזיה, בריכה, שיזוף ומציצות. איזה כלב בן כלב.
אין על מי לסמוך.
במיוחד על רופאים.
הדוקטור יחיעם הזה, כבר ארבעה חודשים אומר לי שהסחרחורות זה
כלום, זה כלום, אתה עייף. תיקח חופשה, חסר לך קצת ברזל, תאכל
טוב. תפסיק לדאוג כל הזמן, גם הדאגות מקלקלות את הבריאות, מה
לא שמעת? בטח שיש קשר. ודאי, ככל שהמצב הנפשי גרוע יותר זה
פוגע במערכת החיסונית של הגוף ומעודד מחלות שרק מחכות להתפרץ
החוצה, כמו ג'ק בקופסה. תפתח להן את המכסה והופה הן בחוץ. אבל
מה, בעבודה כבר אני לא מתפקד מרוב שהסחרחורות משגעות אותי,
וכולם אומרים לי תעשה בדיקות, צילום, ואני מסביר שאני סומך על
דוקטור יחיעם והוא רופא משפחה ותיק, בסוף נשברתי והלכתי
לבדיקות ומצאו אצלי מה שמצאו. אז כל שבוע אני הולך לאן שצריך
ומקלל את דוקטור יחיעם בשקט כל פעם. אולי אשלח אליו את שלמה
שיתן לו זריקה אחת מיוחדת מאחורה.
איתן אומר שאין לנו על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמים. אבינו,
אבינו. הבעיה, אני אומר לאיתן, שאני למוד אכזבות, למוד אכזבות.
יש לו רקורד חרא, לאבינו. השבוע כולם אמרו שהוא יבוא לעזור
במשחק נגד צרפת. איפה הוא ואיפה עזרה. קיבלנו בראש. אני זוכר,
נגד גרמניה הפסדנו בגללו, ששמיליון - אפס. עזר לגרמנים,
המניאק. אז למה שיעזור לנו דווקא נגד הצרפתים? אלה גם אלה
נגדנו, והוא תמיד קופץ על העגלה של החזקים. ואני מהחלשים.
סחרחורות. איתן אומר שאני סובל מגודש באשכים ושאני אפנה למירה
לעזרה. אני אומר לאיתן שאי אפשר לסמוך עליה, ולא על שלמה, ולא
על אף אחד ושיעזוב אותי במנוחה. או במילות אחרות: שיגמור איתי
כבר את הדיאליזה להיום וישחרר אותי לדרכי. |