עוד זוכרת אותו בתווי פניו,
זוכרת את חיוכו המקסים.
זוכרת את כל מה שאהב,
זוכרת שירים שכתב.

לפני שנתיים, בשישי למאי 1996,
הוא מת לי, ככה סתם.
היחידה שלו יצאה למבצע,
אבל הם מעולם לא חזרו.

ואני, אני זוכרת אותו כל הזמן,
כל  יום, כל שעה, כל דקה, כל שנייה.
אבל הם, נזכרים פה רק פעם בשנה,
ואני עד היום תוהה - אכפת להם בכלל?

ערב יום הזכרון, 24.04.01

(הבהרה: אני לא באה ממשפחה שכולה, ולשיר הזה אין קשר
למציאות... זה רק שיר הזדהות.)