מוטי פרי-מור / יאוש |
אט אט סופר אומד.
בתוך מרה טובלת,
אחרית ימי בזה החלד.
לא תרתי אחר השפע,
או למשוח גוף בשמנים.
בתוגה נבונה שותקת,
מונה ימי המעיקים.
ימי עיצבי וחרוני,
כבמערבל ענק סובב.
שורצים בי,
גדול הבדד והכאב.
במטר דמעות מליח,
בעת של חנק בגרון.
לא רציתי להנציח,
פודה בלהב ההיגיון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|