אני יודע שאת לא אוהבת אותי, אבל את מרגישה כלפיי משהו? אכפת
לך ממני בכלל?
כי אני לא מרגיש ככה. את לא נתת לי שום סיבה להרגיש ככה.
אני יכול להבין שכשאת בצבא, את רוצה לנצל כל רגע שיש לך בשביל
לדבר עם יוגב, אבל את יכולה לפחות למסור לי ד"ש, משהו... לבקש
ממנו שימסור לי שהכול בסדר אצלך, ושחבל לך שאת לא יכולה לדבר
איתי, ושנהיה בקשר כשתחזרי הביתה.
וגם כשאת בבית את לא רוצה להיות בקשר איתי. אני מרגיש שאני
צריך לרדוף אחרייך: אני צריך להתקשר אליך עד שיהיה לך כוח לדבר
איתי, ואני צריך להתווכח איתך ולהכריח אותך לראות אותי. אם אני
לא הייתי מתעקש אני בכלל לא הייתי רואה אותך חודש. אני מרגיש
שאם לא היית במקרה עוברת בשכונה שלי אולי באמת לא הייתי רואה
אותך. ושגם אם יש לי משהו חשוב לדבר איתך עליו, זה לא מזיז לך,
ואת לא תפני בשבילי אפילו 10-15 דקות בשביל לדבר.

מה אני בשבילך?
סתם איזו דרך מעוותת שלך להוציא את האגרסיות שלך על העולם? או
שאת פשוט שמחה שיש לך מישהו שיעשה הכול בשבילך ולא יבקש שום
תמורה?
אם אכפת לך ממני, למה את לא אומרת לי את זה? את יודעת מה אני
מרגיש כלפיך, ואת יודעת כמה שזה יעשה לי טוב לשמוע אותך אומרת
את זה, אז למה לא?
אם את לא רוצה להביא לי אושר, אני חייב להסיק מזה שלא אכפת לך
ממני, ושאין לי שום חשיבות בעיניך

נכתב בזמן שאני די מדוכא, מה שמקצין את הרגשות השליליים, אך
לא עושה אותם פחות אמיתיים