הייתה לו השפעה רעה עליי.. כל מה שאף פעם לא חשבתי לעשות,
עשיתי.
עישנתי בכמויות, שתיתי בצורה מטורפת, שכבתי איתו בלי הכרה..
כל מה שחשבתי שאני אף פעם לא יעשה. לא עכשיו בכל אופן.
הוא היה סתם נער ממוצע מהשכבה שלי. סתם אחד כזה,דיי נעלם
אפילו, לא אחד שהייתי מסובבת את הראש כשהיה עובר בכל אופן. לא
זוכרת אפילו איך הגעתי אליו אבל התחלנו לדבר. הוא היה דיי מוזר
אבל נחמד- מרחף כזה, חי בעולם משל עצמו.תמיד חשבתי שהוא
דלוק..אתם יודעים גראס וכאלה..התאים לו. הוא אחד שפועל תמיד
אבל תמיד כנגד המסגרת, במיוחד כשהוא בטוח שהיא נגדו.
אז התחלנו לדבר.. והוא אפילו ממש מצא חן בעיני, הייה לו ניצוץ
אינסופי בעיניים, אחד כזה שאפשר לטבוע בו.. כזה שגורם לך
ללכת אחריו. היו לו עיניים מהפנטות. לאט לאט הכרתי אותו יותר
ויותר והתאהבתי בו יותר ויותר.. הוא באמת מדהים.. אבל הוא
משתנה לי לאט לאט מול העיניים ואני לא יכולה לעשות כלום עם זה.
הוא לא מקשיב לי, הוא כבר לא מדבר איתי כמו פעם, הוא כבר לא
אומר לי שהוא אוהב אותי כמו פעם, והוא כבר לא שוכב איתי כמו
פעם.. עכשיו אני סתם עוד דגדגן מקומי בשבילו.
הוא בא, חרמן אש מכל הגראס המסריח הזה שאנחנו מעשנים ביחד, בא,
כמעט קורע מעליי את הבגדים, מתאמץ בקושי לא לזרוק אותי על
הרצפה.. מסומם. מפחיד אותי אבל כבר התרגלתי... הוא לא חושב
בבהירות. עם קונדום בלי קונדום. שנינו מסוממים באשמתו כמובן,
שנינו רוצים את זה, עוד נשאר שביב של תקווה שזה מה שישאיר אותו
איתי... הסקס. הוא נכנס יוצא מתהפך .. גונח..חזק יותר מכניס
מוציא
תופס אותי בשיער מכאיב לי, כמעט קורע אותי מבפנים..אני אוהבת
את זה חזק.. הוא גרם לי לאהוב את זה חזק.. זה הכל בגללו. הוא
נכנס יוצא ושוב מכניס את זה חזק יותר גונח זז.. למעלה למטה ,
למטה-למעלה..הוא גומר.. אני מרגישה את זה מתקשח עוד קצת
בפנים.. ואני כמוהו גונחת נהנית מכל רגע.. נהנית שהוא עוד רגע
איתי, אצלי, בתוכי.. הנה זה מגיע. הוא כמעט גומר, זז מהר יותר
מהר יותר נכנס חזק פנימה יוצא חזק החוצה- גומר בפנים. הבן אדם
גמר בפנים אתם מבינים? כי אני יודעת מה זה אמר לגביי חודש
אחרי... אני חוזרת אליו עם מקל בדיקה.. 2 פסים כחולים מצויירים
שם.. בואו אני אפשט לכם את זה. אני בהריון..הוא שוב מאשים אותי
שאני שוכבת עם אחרים, שוב צועק שוב מקלל, שוב מעשן.. אני יושבת
בפניה, מדליקה סיגריה. שואפת עמוק עמוק פנימה. חושבת שזה יהרוג
את התינוק, יודעת שזה לא באמת יקרה אבל מנסה. הוא בא, מחבק
אותי,מבקש סליחה, יודע שאיבד את הראש ושאני לא שוכבת עם אף אחד
חוץ ממנו... אני לוקחת עוד שאכטה...מכניסה את זה עמוק לריאות
עד שהן שורפות..אני לרגע מרגישה קצת מסוחררת... אני לא מרגישה
טוב, הכל מסתובב סביבי ואני עומדת להקיא-להתעלף-לבכות.. אני ..
אני כבר בוכה בהיסטריה יודעת שזה באמת נכון.. אני בהריון. אין
לי עם מי לדבר, אין לי למי לפנות..אני לא בנויה לגדל עוד
ילד...מספיק אני מגדלת אותך....
הם תמיד אמרו שהדפוק הזה לא עושה לי הזה לא עושה לי טוב...