זיו קינן / שירו של קלאודיוס |
המשותקת ,
החלק שבי שהוא את רובץ מדמם על המיטה, לא כואב אך נרקב,
אני יודע שגם את כאבת ,בדרכך המוזרה, את בוכה המון ושותקת,
בדרכי המוזרה אני פשוט משותק ,מאוכזב.
הבדידות מלטפת ונושכת נשיכה אכזרית ,
בלילות עוד ממששת היד מחפשת את המקום בו היית,
זה הסוף זה ברור ,שוב לא יהיה,ויופייך לא אשכח גם כשרמזת לי
שזה...
כבר נגמר ועלי להמשיך בדרכי ,צעקתי בפנים כי -זו את לא אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|