קצה של קרחת, חולצה שמביישת גם ילדי בר- מצווה, כרס קטנה
שמתחילה לבצבץ מתחת וחוש הומור שכבר לא הולם את המעמד.
הנה, אני כותבת עלייך, גם אם זה ידרוש את כל הלילה והבוקר
שאחריו.
-"לא נראה לי שזה ילך"
-"אני שמח שאין לך תסביך אבא", אני שמחה שאתה שמח.
עם חולצת הבלונים שלך, החיוך האווילי, ציטוטי חנוך לוין והכל,
זה מרגיש כמו מערכה מטקס סיום של תיכון, רק שאתה גדול על
התלבושת, ועליי.
לא עלוב בעינייך?
"אני ידיד רק של נשים שזיינתי כבר", אתה מפטיר בכובד ראש,
כאילו הגיל שלך לבדו הוא לגיטימציה להציג את הרעיונות הזולים
והתפלים מכולם כתשובה ניצחת.

גבר הולך יד ביד, מילה במילה, גבר הולך דרכי.

-"מה, לא חשבת שאני מושך לקשר של זוגיות או משהו?", אתה אומר,
מחזיק את עצמך שלא לצחוק.
-"לא, מה פתאום", חלילה לי מלחשוב דבר מתועב כל- כך.