בסוף של notre dam de paris" מסופר לנמצאו שני שלדים : אחד של
בחורה צעירה והשני של גיבן , המחבק אותה...ככה הם מתו ...

הוא בהה ביופיה עד לרגע מותו. כל חייו הוא חיי עם עצמו , מוקף
במחשבות הרסניות על גורלו המר בחיים , על כיעורו ואל הפחד של
האנשים ממנו . והנה , לפני מותו הוא זוכה לראות את היפה בשבילו
מכל : אסמרלדה , אהובתו - זו שלעולם לא תהייה שלו בחיים , אך
איתה הוא בילה את סוף חייו .

אולי טוב שהיא הייתה מתה , אחרת היא הייתה נרתעת מגופו , היא
הייתה מעוותתת את פניה היפות , וכבר לא הייתה נראית כל-כך יפה.
היא נתנה לו את האושר המירבי - להחזיק אותה בחיקו עד שהמוות לא
יפריד ביניהם.

והוא הפריד , אך אנשים ראו את שארית אהבתו , את נאמנותו הנצחית
, את הקרבתו הטוטאלית.הוא מת עם שמחה על הלב - אסמרלדה הייתה
הדבר האחרון שראה - הדבר הכי יפה בכל חייו מלאי הכיעור
והתיעוב.