הוא רוצה אבל משהו עוצר בעדו ללכת עד הסוף.
חלקים חלקים נאספים בפרקי זמן שונים בפרקי זמן ארוכים.
דברים שאוחזים ולא עוזבים. דברים שעתידם להשאר לעולמים.
כבר כעת זה עול, לראות ולא לעשות.
הקטן לא מהווה בעיה ובכל זאת, הוא מחכה.
הוא רוצה אבל לא עושה.
הוא שותק ומנגד, עיניו מדברות, ידיו מגששות, שפתיו נעות אך
דמותו נחבאת אל מול מראה המילים
שחוזרות על עצמן בבקשה אחת דיי ברורה.
והוא מתייסר אך נשאר אותו דבר.
זמן הוא מבקש, זמן אך לא נותן לו הגדרה.
זמן הוא לוחש, זמן המילה מהדהדת במלוא משמעותה.
והשעון חדל מלכת מחוגיו עצרו אך העולם עוד מסתובב.
והשעון חדל מלכת תקתוקו לא יתגנב עוד בין צללי הלילה המובילים
אל חשיכה.
הכיצד יעבור לו הזמן אם הוא תקוע בין שני תקופות נשאלת השאלה.
והתקופה, נשארת אותה תקופה, היא אינה מתחדשת למרות שסביב אנשים
באים והולכים.
הגשם נחבא בעננים ואיננו עוד לזמן מה.
כבר עברו מספר חורפים והוא עדיין מתייסר שקוע ברגשי אשמה.
והיא, כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמה.