עמית דנקורט / דמותם |
אחד אחד בתורו, ולפעמים יחדיו
והילה נשזרת סביבם,
ככרובים שמעל למזבח
עולם ומלואו,
רגש גודש בעוצמתו
אותנטיות שבזה למוסכמות
רצון להיות נאהבים ומובנים
ידי אליהם מושטת
והם אותי ממלאים
ריק בתוכי זועק לחיבוקם
עצב בנשמתי מייחל לקירבתם,המנחמת
מוחי תר אחר דמותם ולרגע שימחה מתגנבת לליבי ונעלמת ללא שוב
עדיין מחכה שתוחזר לי על ידיהם...
והם כה רחוקים..לא יכולים לחמם את ליבי הקר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|