"אני שונאת לעבור פה" חשבה לעצמה, מאז שהיא זוכרת את עצמה היא
שונאת את גן המשחקים הזה. מאז שהיא קטנה המקום השרה בה חוסר
ביטחון.
מאז היא גדלה, כרתו את העצים, שיטחו את האיזור מעט- אבל הפחד
נותר.
עוצמת את עינייה לפרקים בעודה צועדת לקראת סוף השדרה, מאזינה
לכל לחישה שמשמיע הטבע, מחשש שזה לא הטבע.
רחש מאחוריה, היא מסתובבת בבהלה, מספר צעדים לכיוון השיחים,
ענפים זזים, ופתאום היא מחייכת לעצמה למראה גור חתולים רטוב
שיצא מבין השיחים.
"את משוגעת" אמרה לעצמה "תפסיקי עם זה".
התכופפה מטה לעבר הגור הפעוט, ובחנה אותו.
"הוא נראה בהלם" גיחכה לעצמה למראה החתלתול הרטוב והבודד.
היא הוציאה מהתיק שלה את החולצה של שיעור ההתעמלות "אני מקווה
שהריח לא יהרוג אותך" ציחקקה "אני בטוחה שזה עדיף על איך שאתה
כרגע" דיברה לחתלתול כאילו שהיה ילד.
החתול שמח להצעה יבשה וחמימה זו, בזהירות ובחדווה הלך באיטיות
לתוך ידיה.
מרוכזת בחתלתול אוספה אותו לזרועותיה, כשהוא עטוף בחולצתה
הלבנה, היא חדלה מלהאזין לסביבתה.
פיספסה את הצעדים שבאו מאחורה.
היא התרוממה ועמדה שם באמצע השדרה, מנגבת את החתול המגרגר,
כשיד כבדה הונחה על כתפה.
היא הרימה את ראשה מהחתול והביטה קדימה, פוחדת להסתובב.
בתנועה חדה אחת הוא סובב אותה על צירה.
יד אחת אחזה בכתפה, יד שניה תפסה את היד שאחזה בחתול.
החולצה עם החתול נשמטה מידה.
קפואה במקום עמדה והסתכלה עליו. הוא חייך חיוך שטני המבהיר
בדיוק מה הוא בא לעשות.
"לא..." היא לחשה.
"כן..." אמר בהחלטיות והחל מושך אותה לעבר הסבך.
"בחיים לא" אמרה לעצמה מחפשת אחר משהו שישמש אותה ככלי להגן
כעל עצמה. היא הוציאה את צרור המפתחות שלה מהכיס, וכמו שלימד
אותה המורה להגנה עצמית, מיקמה את המפתח בין אצבעותיה.
הם מתקרבים לסבך, מרחק כמה צעדים שחלף מזמן שהוא משך אותה ועד
שהיא הוציאה את המפתחות.
הוא הסתובב אליה על מנת להשכיב אותה מטה, והיא שלחה את ידה,
שרטה את פניו עם המפתחות,  מצפה לשניה שבו הוא ישחרר את אחיזתו
מידה. פניו הסתובבו לאחור וסבו חזרה על עקבותיהם מחייכות אליה,
מדממות.
"עכשיו תורי." אמר והרים את ידו מעלה. מביטה בפחד, חסרת אונים
מול אחיזתו האימתנית היא חיכתה למכה שלא איחרה להגיע.
אגרופו נחת בעוצמה על צדודית עיניה, גופה הזעיר הוטח אל הרצפה
מעוצמת המכה.
"את תשלמי על זה" אמר.
התשלום לא איחר להגיע. אגרופיו נחתו עליה ללא רחם, חולצתה היה
ספוגה דם. בשלב מסויים היא הפסיקה להלחם. עינייה הבוכות בדממה
הסתכלו בעיניו מחפשות אחר טיפת חמלה.
עיניו לא הראו דבר...
גופה היה אדיש למראה, אך מחשבותיה התרוצצו. מחפשות פרצה קטנה,
רעש כלשהו שאליו תוכל לזעוק לעזרה.
הוא ירד על ברכיו, הוריד את מכנסיה והחל פותח את חגורתו. בעודו
מתרכז בכפתור העיקש, היא ראתה את הפרצה, בזהירות הרימה את רגלה
והנחיתה בעוצמה שלא ידעה שיש בה את כף רגלה על איזור החלציים
שלו, הוא שחרר זעקה לאוויר, ונפל לאדמה מתקפל מכאב.
היא החלה לרוץ, לא מרגישה בקור האדיר ששורר ובאבנים שפוצעות את
כפות רגליה, היא רצה במעלי המדרגות המובילות לשדרה שתוציא אותה
אל הרחוב, היא שמעה את צעדיו מאחוריה.
הפחד הרעיל את גופה שהחל לבגוד בה. מאט אותה, מקל עליו את
המלאכה. קצב ליבה הרקיע שחקים, היא הרגישה שליבה יוצא מתוך בית
החזה. ממשיכה לרוץ היא הביטה לאחור, שניה לפני שאגרופו נכנס
לתוך פניה היא הגבירה את הקצב והתרחקה ממנו. המבט החטוף לאחור
נטע בה עוד פחד, מבולבלת היא פנתה ימינה לתוך השדרה המובילה אל
הכביש הראשי במקום שמאלה לכיוון הרחוב של ביתה.
היא החלה לבכות כשקלטה איזו טעות היא עשתה, הבכי האט אותה,
מקשה עליה לנשום, האט אותה מספיק בשביל שהוא יתפוס את חולצתה
ויזרוק אותה ואותו יחד לתוך שיח שעמד שם. הוא נפל עליה מוחץ
אותה לתוך השיח, הענפים של השיח ננעצו בגבה, מוציאים ממנה צעקת
כאב.
"עזוב אותי" צרחה במלוא עוצמתה, מרגישה את מיתרי הקול שלה
רועדים וכואבים.
בשקט ובחוזקה הוא אחז בפניה, מוחץ אותם ודוחף בברוטאליות את
לשונו לתוך פיה. היא החלה לירוק עליו, ובתמורה קיבלה אגרוף חזק
לצלעות, הכאב פילח את ראותיה, היא החסירה פעימה והתקשתה
לנשום.
היא הרגישה את ידו נשלחת לבין רגליה, קורע את התחתונים שלה
כאילו והיו נייר. הוא ממשש אותה.
"את רטובה, יא זונה" אמר מחייך, הבל פיו עורר בה בחילה. היא
צרחה במלוא גרונה, צרחה וצרחה עד שהוא הניח יד כבדה על גרונה,
חונק אותה בעוד הוא מוציא את איברו מתוך המכנסיים. מפסק את
שפתותיה עם שתי אצבעותיו וחודר לתוכה בתנועה אחת. הוא כל כך
קשה וגדול, היא מרגישה איך היא עוטפת אותו בתוכה, איך הוא
מרחיב אותה. היא אוחזת בידו שחונקת אותה, נלחמת לנשום המלחמה
שלה בידו החונקת גורמת לגופה להיות מכווץ. ההרגשה האוחזת של
גופה באיברו משגעת אותו, גופו מזדעזע עם כל חדירה אלימה שלו
לתוכה. הוא הופך אותה בפתאומיות על בטנה הענפים שורטים את
גופה, קורעים את חולצתה.
הוא אוחז בה מאחור מביא את היד השניה אל פיה הוא מורה לה:
"תרקי לתוך היד שלי". היא יורקת. הוא מוריד את ידו ומורח את
הרוק על פי הטבעת שלה היא נחרדת ומתפתלת מתחתיו מרגישה את
איברו עולה ויורד בחריץ ישבנה, הוא מתרומם מעל גבה, אוחז
באיברו ומשפשף אותו, הוא אוסף רוק בפיו ויורק אל החריץ שלה,
מורח את הרוק על פי הטבעת שלה. בתנועה אחת הוא נכנס לתוך
ישבנה, היא צורחת והוא נשכב חזרה עליה, אוחז בה במין אחיזת
חנק, מונע ממנה לצרוח, היא שוב מנסה להלחם בו בשביל לגנוב
נשימה, הוא לוחץ על גרונה, ככל שהוא לוחץ יותר חזק הוא נכנס
יותר חזק. נשימותיו כבדות, היא בין עילפון להכרה מבינה שהוא
עומד לגמור והסיוט שלה הולך להגמר. היא מנסה להרפות כמה שהיא
יכולה על מנת שלא יכאב כל כך. בכל חדירה שלו היא מרגישה כאילו
ומפלחים את גופה בסכין. הוא מתחיל להאנח, תנועותיו הופכות
אלימות יותר, הלחץ על גרונה מגיע לשיא ושניות לפני שהיא מתעלפת
היא מרגישה אותו משחרר לתוכה מטחים.הוא מתרומם מעליה צורח עד
שהוא מפרק את הכל לתוכה.
הוא מביט בה, פניה חיוורים, גבה הפצוע מדמם וגופה שוכב רפוי על
השיח.

היא פקחה את עיניה. בקושי מתרוממת מהשיח היא מביטה מסביב
בבהלה.
אין כלום מסביב. פצועה ומדממת היא זוחלת לכיוון הרחוב. קולה
אבד מהצרחות, גופה כואב ופצוע.
היא מגיעה לכביש ומתמוטטת.
בגני משחקים היא כבר לא תעבור.