יום ששי בבוקר, לא כולם עובדים. רק המטומטמים ממשיכים להקיש
כרטיסי נוכחות, למלא עוד כמה תזכירים שימצאו עצמם אל תיבת
הדואר של המנכ"ל ומשם אל פח האשפה  הגדוש.

החכמים  ובעיקר החכמות, יציפו  את מרכזי החיים, הקניונים, בתי
הקפה  או השווקים. יעבירו זמנם בשיחות עדכון של כל הרכילויות
האחרונות. אולי  יקיימו דיון מתוחכם  על מצב הכלכלה הרעוע ומצב
הבורסה בניו יורק.

והפריירים?

אלה ישמעו בקול החוקיות ויצאו לעבוד את הגינה החלומית שלהם,
לפני כניסת השבת ובואם של האורחים החשובים.

גם ינקל'ה שייך לפריירים. כבר מזמן החליט לוותר על עבודה ביום
ששי. היה מבכר לבלות את כל הבוקר בחיבוקים עם החוקית. בשבת
ממילא לא יוכל לעשות זאת בגלל נוכחות הזאטוטים בבית.  אלה שמכל
הימים מעדיפים להתגנב למיטה הזוגית דווקא בשבת, בשש בבוקר
ולהכריז בקול רם. "אבא, אנחנו כאן... שחק אתנו."

אך במקום לרבוץ במיטה בשישי-תענוג, יוצא ינקל'ה לתחזק את
גינתו. אתמול בדרכו הביתה עוד הספיק לעבור דרך משתלת "עמית"
ולמלא  מכוניתו  תבניות תבניות של כל טוב פרחי הארץ, מאלה החד
שנתיים. אם כבר  אז כבר. גם קנה שק דישון, כמה ממטרות חדשות
והוא מוכן.

בבוקר התעורר כשהשמש מזמן חצתה את קו האופק ועתה הוא מזדרז
לפני שזוגתו שתחייה תחזור  מבילוי קצרצר בעיר ותנזוף בו על
ששוב לא טיפל בגינה.

ממהר הוא  עתה ינקל'ה לגינה עם כוס הקפה בידו. מבט מהיר מסביב
והוא עושה הערכת מצב. הדשא זקוק לקיצוץ, השיחים שחגגו כל
החורף, גובהם מעל ראש אדם. יש עוד לנכש את כל השיחים מעבר
לחלקתו כדי שהכל יראה נקי ומסודר. עכשיו הוא מצטער שלא נכנע
ולא הביא את הגנן המקצועי, אבל מאוחר מידי להתחרט.

בחור קפדן ומסודר הוא ינקל'ה. ראשית הוא מכין את כל כלי
עבודתו. מוציא את המכסחת, את כלי העידור, את המגרפה ועוד מיני
כלים שחשב שפעם יזדקק להם ועתה אין הוא יודע מה לעשות בהם.
עורך אותם על השביל בסדר מופתי, גדול ראשון, קטן אחרון.

אחרי עוד כוס קפה וסיגריה מתחיל ינקל'ה  בניכוש העשבים השוטים
מסביב לחלקתו. תחילה במעדר, אחר כך מתעייף וגם גבו כבר מתחיל
לכאוב, אז הוא שולח  יד לנכש את העשבים. שולח יד  וקופץ כנשוך
נחש. למה כנשוך?  יען כי הוכש זה עתה על ידי נחש, די גדול,
המזדחל עתה מפניו.  ינקל'ה שרקע צבאי לו, יודע ממראהו שנחש צפע
הוא, אמיתי ומסוכן.

אם היה לו עדיין קול בחזהו קרוב לוודאי שהיה צועק "הוכשתי,
הוכשתי," אבל התדהמה, הפחד ואולי מראה היד שהולכת ומתנפחת
מייבש את פיו. ידו בוערת  ואחר מתחיל הכאב לחדור לעצמות ובו
זמנית מתחילה היד להתנפח.  ינקל'ה מרגיש שליבו עליו חלש
ושסחרחורת אוחזת בו.

אך גם לפריירים יש מזל. שכנתו מרופדת החזה שראתה מחלונה את
ינקל'ה יוצא לעבודת הגינה חפצה להחליף עמו כמה מילים קלות,
ואולי קצת יותר ממילים, מגיעה בדיוק בזמן כשינקל'ה כמעט מתמוטט
על השביל. כיוון שתמיד בעלת תושייה היא,  ונושאת עמה תמיד
סלולרי למקרה שבעלה שלה יחפש אחריה, מזעיקה מיד עזרה.

ינקל'ה מובל עתה  אחר כבוד לחדר המיון ומכיוון שעדיין מסוגל
לדווח על מקור הפגיעה גם מתחיל לקבל טיפול  כמו שצריך.

ינקל'ה אינו  במלוא ההכרה. לא ברור לו מה הוא עושה כאן, בינות
נשים יפות בלבן ולמה נדמה לו שהגיע לגן עדן אבל הוא עדיין
מוטרד כי אינו רואה את הכנפיים.

למזלו הרב, הנסיוב המוזרק לגופו מתחיל להשפיע,  בדיוק כמו
שכתוב בספר. יש לו גם תירוץ נהדר מדוע לא גמר לעבוד בגינה, כי
הוא מובל עתה להשגחה למחלקה הפנימית. שכנתו טובת הלב, רחבת
הכתפיים והחזה מחזיקה לו בידו הבריאה, ובידה השניה מלטפת את
מצחו.  הוא עתה כולו בידיה והיא לא תיתן להזדמנות שכזו לחמוק
ממנה. אין הוא בטוח אם ריח ההדרים נודף ממנה או מהפרדסים
המועטים שעדיין פורחים בסביבה. אבל אין ספק שהריח משכר.

רק החוקית החוזרת הביתה בצהריי יום כועסת. כמו תמיד, ינקל'ה
התחיל במשהו ולא גמר. הוציא את כל כלי העבודה מהמחסן. הפך את
הגינה אך השאיר את כל השתילים הרכים בתוך עציציהם.

כל כך מתאים לינקל'ה לעשות חצי עבודה.

הוא כבר יקבל על הראש כשיחזור.

מעניין לאן נעלם...