"אין להם שום כבוד להורים"
היא אמרה
בלי שום בושה
"ולך, האם לך יש כבוד לילדיך?"
עניתי לה בחזרה
-"דבר ראשון זה כבוד להורים"
-"כן, והילדים לא חשובים!
זה מה שאת אומרת?"
-"חשובים בהחלט אך ההורים עוד יותר
ומדוע אתה אומר שלי אין כבוד לילדים?"
-"משום שאת חייהם את הורסת
ואת עתידם מוחקת
ומדוע? רק בגלל דעותיך הקדומות
משום שאת נשארת הרחק
את ילדייך תקחי עמך,
ואיך הם יגדלו כך?
האם כך ינהגו בילדיהם?
אם יהיה עצוב מאוד יהיה גם עתידם."
-"ומה צריכה אני לעשות?
לחנך אותם כמוכם?
שיהיו לפושעים
וללא כל כבוד למבוגרים?"
-"גדולה היא הטעות
במחשבה כזאת
מדוע את חושבת כך?
הלא אינם עוד אנשים
אשר מכבדים את המבוגרים?
ישנם ועוד הרבה
אך את אינך רואה זאת
וזוהי טעותך.
ובדרך חינוכך
את רק יוצרת עוד מרחק
בין ילדייך ובינך
וזוהי טעותך.
כי כך את רק גורמת
לשקרים ומזימות
וכולם יהיו נגדך
ולא אחת לטובתך."
-"האם זה מה שיהיה?
האם כך אחיה?
אינני חושבת כך.
ילדי יודעים כבוד מהו
ומכבדים אותי וכך גם ימשיכו."
-----הדיאלוג הזה יכול להמשיך לעד.------