[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








איך אסביר זאת ללב השבור? איך אנמק את ההחמצה הנוראה, את
ההשמטה של הזדמנות חד-פעמית? אני לובש לבן, אבל לבי חצוי,
שחור, ריק. איך אבאר לנפש החצויה, השסועה, שראתה כבר את האור
בקצה המנהרה, שבשם הפחד, הביישנות, הנימוסין, נטשתי אותה שם
והתרחקתי במעלה המשעול הצר?

There should be no remorse. For I had the opportunity and I
alone threw it away. Yet there is still remorse. The loss
strikes me. I cannot endorse the feeling that I was so close
to her, close enough to smell her, listen to her speak to me
only, and yet I could not come closer to her. I kept myself
at a friendly distance, not alien, not amorous. But I
couldn't bring myself to make that single step forward.

הלב דואב. הוא כואב את האובדן. כי הוא יודע, כמוני, שהזדמנות
שכזו, הזדמנות לאחות את הלב השסוע, החצוי, המרוסק, השבור,
לעשות אותו שלם שוב, לא תשוב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נמאס לי מהחיים








מאחת שנימאס לה
מהחיים


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/4/03 1:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ו.ט. טרימאליאן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה