נו, אז מה אתה חושב על השיר שכתבתי ?
היא שאלה אותי תוך שהיא מתבוננת בי
קורא את השיר בו היא זורקת אותי.

ואני ? מה יש לי לומר
ההלם מכה בי, מחלחל
פושט בי בכל איברי, אוכל אותי מבפנים
ולא שלא ידעתי או שלא צפיתי,
אבל, עדיין איני מוכן לזה עד כדי כך
לא עכשיו, לא בזה האופן, הקר, האכזרי

ויודע שאין בכוונתה להרע לי, או לפגוע
פני אינן מסגירות, את שמתחולל
בקרבי. פני פוקר.
אבל בתוכי אני צועק, למרות שפי שותק.

והיא בהילוכה האלגנטי, המלכותי,
מתרוממת מעל הספה ויוצאת.
ממתינה לחברתה שתאסוף אותה
בדרכן לים, לרקוד, לבלות.
ולא שוכחת לתת לי נשיקה על שפתי,
לפני שהיא יוצאת.
נשיקה רכה, חמה, מליאת אהבה.

תעשה חיים היא אומרת לי,
אני, זה שעוד רגע מת.