"...יונתן
יונתן הם קוראים
קצת דם
רק קצת דם לקינוח הדבש..."
(יונה וולך)


האיש שבא ליטף את שיערי,
וידיו היו מלאות בדבש.
וליטף את פניי
ולחיי דביקות מדבש.
ואמא בפארק עם ילדיה היפים
ולכולם דבש ליד הפה
ועל המכנסיים.
לילות של קיץ עם דבש על הלשון
רוח בחלון
רוח בחלון
ואני רוקדת ודבש בין רגליי
ודבש על שיניי ועל אישוניי
המורחבים.
-------------
דבש צהבהב ודביק נוזל באיטיות מרגיזה מקירות חדרי ולא נעצר
ברצפה ולא נעצר בי. ובהתחלה אני קצת צועקת ואחר כך אפילו
צוחקת, וכשאני מתחילה לרעוד אני גם מתחילה קצת לרקוד ודבש נוזל
כל כך יפה ואני יפה כל כך נוזלת מהקירות ומהרצפה ביחד עם דבש
ומתקלחת בי ובדבש כי כה מתוקים ודביקים אנחנו.
ואני באוויר ואני בהכל ודבש ברוח ובכל הילדים ומתוק מתוק לי
בפה ומתכווץ מתכווץ לי בבטן ואני מסתכלת ולא מבינה ומנקבוביות
עורי זורם רק דבש ואני נהרות של דבש כבר החדר מוצף, איזה חדר-
כל העולם! ומתכווץ מתכווץ התרסקתי על התקרה
אמא-אני-יולדת!
ומבין רגלי זוהר עצום משתקף בקירות החדר המבריקים ונורה לתוך
עיניי הבוכות דבש ומבין רגליי מחליק החוצה (כולו דבש)-
יונתן.
דבש על הלשון,
והחדר האחרון כבה.