בקומך כל בוקר,
משב רוח חם על פנייך הקרות,
כשהנפש שותקת במטיה הבודדה,
בשפתיים חמות, האהבה נושקת,
על פנייך הרכות.

אינך קיים בעולם זה,
יש לך אחד משלך,
אינך אותו האדם,
עולה אל השמיים גבוה ורם.

בסתיו היא נוגה,
בחורף כשלג צחור הכל מייפה,
באביב היא פורחת,
בקיץ אלפי חלומות בך נוטעת.

מה היית ללא האהבה,
מה היית ללא חלומך,
טעם מר בפיך היבש,
אך עימה את כל הטוב הינך כובש.

בסופה אין קץ,
יש המשכים רבים,
כבתחילה יש חץ,
אך כעת פוגע הוא באוהבים.