לפני הרבה שנים, חי לו ביישוב קטן ומצועצע במרכז הארץ רן.
בניגוד לשאר האנשים, רן החליט שהוא לא רוצה לחיות בבועת
המציאות שהעולם הכתיב לו, ולכן החליט שהוא יתמודד עם החיים איך
שהוא מוצא לנכון. הדרך הטובה ביותר שראה לנכון היא השימוש
המרובה בהערות ציניות. עכשיו, כהסבר לבחירה: רן עשה זאת לא כדי
להגן על עצמו מפני האכזריות של העולם האמיתי (כפי שפלצנים רבים
טוענים בימים אלו על אנשים צינים), אלא שהוא בחר בציניות בתור
דרך לצחוק על החיים ועל כל הפלצנים באשר הם.
רן מעולם לא היה מקובל (חוץ מבבית הספר היסודי. אבל זה לא
נחשב!). רן גם לא הראה סימן כלשהו של אכפתיות כלפי העובדה שלא
היה מקובל, למרות שלפעמים עמוק בלב, הרגיש מדי פעם צביטה קטנה.
רן היה יושב בכיתה בהפסקות, קורא ספר או מכין שיעורים. העיקר
היה שיעסיק את עצמו. במהלך דרכו הארוכה בחטיבה רן הכיר אחד
נחמד בשם יונתן. יונתן גם היה ציני במידת-מה והשניים נהיו
חברים טובים.
הכל השתנה כשהשניים נרשמו לתיכון. יחד הם נרשמו למגמה
הטכנולוגית. יונתן כל הזמן ברבר על העובדה שהוא שמח מאוד שהוא
השאיר את כל החברים שלו מאחורה היות ורובם נרשמו לתיכון אחר.
הכל היה מפחיד בהתחלה: כיתה חדשה ומקום חדש ללמוד בו; אך
השניים החליטו שהם ייצחקו על כל מה שרק יוכלו. בשיעורים היה
ניתן לראות אותם מתפקעים מצחוק מדיי פעם כשהמורה נותנת להם מבט
נוזף. יונתן, בצורה מאוד צפוייה, היה נרגע באותו רגע שהקונפה
הסתכלה עליו אבל רן השתתק רק כשסיים לצחוק.
לאחר כמה חודשים, יונתן החל לפתח עצמאות והחל להסתובב בחברת
האנשים המקובלים בכיתה היות ונמאס כבר להיות בצד.
רן שם לב שיונתן השתנה. אם בעבר היה נחמד וציני הרי שעכשיו עבר
עליו שינוי רציני: הוא נהיה אגרסיבי ומטומטם (וזה התבטא בצעקות
שהוא זרק לכל עבר בכיתה) והדבר שהכי עצבן את רן הייתה העובדה
שיונתן נהיה מעין כלבה של המקובלים. יונתן עשה הכל כדי
שהמקובלים ייתנו לו מעין נקודות הערכה וזאת התבטא בדיבור
בלתי פוסק עליהם ועשיית מעשים מטומטמים כדי לזכות בהערכתם.
הדבר שקרה לאחר מכן, הפתיע את רן מאוד. יונתן עשה, מבחינתו של
רן, את הדבר הכי נוראי שיכול להיות. יונתן הצטרף לתנועת
נוער! הסיבה שעשה זאת, כפי שחזר והסביר פעם אחרי פעם הייתה
שהוא עשה זאת כדי להכיר חברים חדשים. רן מעולם לא ריחם על
יונתן כפי שריחם אז.
שבועות התגלגלו, ומעשיו הטפשיים של יונתן עזרו לו והוא השיג
כמה חברים. עובדה זו הפתיעה את רן ועוררה בו רגשות תסכול
מהעובדה שהוא למד בכיתה של אנשים שנחשבו לחכמים אך הם קנו את
כל החרא שיונתן זרק עליהם.
לאחר זמן מה, יונתן וחבריו החדשים החליטו לצרף את רן לחבורה
הקטנה והמסכנה שלהם. רן הסכים (הוא רצה לראות איך זה להיות עם
קצת חברים). במשך הזמן שהיה עמם, רן הבין כמה דברים בקשר
לחבריו החדשים: כולם היו סנובים מטומטמים, לכולם היה כסף והם
לא התביישו לבזבז אותו על הדברים הכי שטותיים בעולם והם הלכו
לסרטים ונפגשו בסתר לפעמים מאחורי גבו של רן.
מכאן רן הבין שהוא למעשה צריך לשרוד לבד ולפלס את דרכו בעולם
כדי להגיע למעלה. ולכן רק החליט שהוא יינצל את חבריו החדשים
לצרכיו כשייתחשק לו ושיינסה כעת להכיר אנשים חדשים עם אופי.

לסיכום, אני מקווה שתלמדו מרן ושלא תפחדו להיות עצמכם. העולם
מלא בפלצנים והוא בטח שלא צריך עוד כמה שיילכו בדרך הנורמה
ופשוט יהיו משעממים וריקים. אל תפחדו להיות קצת צינים! הדבר רק
יכול לעזור לכם לפתח פרספקטיבה משעשעת יותר על העולם!
בנוסף, המסר הבולט פה הוא שעליכם לבחור את חבריכם בקפידה. רן
עשה טעות ובחר במישהו בלי עמוד שידרה. ולכן, אני ממליץ לכם
שתמצאו חברים עם אופי (לא משנה אם הם צינים או לא) - העיקר
שיהיה לכם טוב איתם ושלא תרגישו מרומים ממעשיהם הנובעים
מהאינטיליגנציה שלהם הגובלת בזאת של קציפת לימון.