עוד לא הלכת ואני כבר
מכה בקירות ובוכה ללא קול
נימים של עצב מקשטים את יומי
מקללים את לילי
שכה ריק ועצוב בלי צחוקך
וקולות נשמתך השלווה לידי.
עוד לא הלכת ואני כבר
לא רוצה שום דבר
לא לחלום לא לנשום לא לדעת
שאולי יש חיים אחרייך
נשיקות בטעם שונה
שיש מישהו שיכול להציל אותי
להוציא אותי מהסיוט הזה
שנקרא
אינך.
עוד לא הלכת ואני כבר
עם הרוח הזו הקרה
מחפשת רחוק ולשכוח
לא אותך את לכתך
את שברי נשמתי ורסיסי לבבי.
אם היית פה היית שוב צוחקת
מזיזה מפניי קצוות שיער סוררת
מחבקת ואומרת
החיים הם לא רק שיר
ואת צריכה להתחיל לחיות.
והנה אין לי תו ולא שיר
יש לי רק
בלעדייך
סתמי וחלול
מנגינה רחוקה שרוצה להיות שיר
משתדלת חורקת
עוד לא הלכת
עוד לא
הלכת.
ואני שנסחפת בתוך שיר ישן
נושכת שפה מלקקת הדם
ושוב,
שואלת בלי קול  
איך זה
שבתוך כל זה השכחת כבר ממני
שאת בכלל
עוד כאן
ועוד לא


הלכת