אני נמצאת בחדר לבן. הכל בוהק ונקי. אני נשענת על השולחן
בתחושת עייפות. הוא ניגש אלי. אנחנו מחייכים אחד לשני. הרוח
הקרירה של הלילה עוברת את החלון ומלטפת את גופינו. אני מתקרבת
לחלון לאט לאט, עוצמת את עיני ונותנת לרוח ללטף אותי. הוא נעמד
בחלון לצידי. איילת השחר מפציעה. קרני השמש מבצבצות מאחורי
האוקינוס הרחב. השמש עולה במהירות, כדור אש בוער. עיני מתעתעות
בי, אני מרגישה שאני יכולה לאחוז בה. כדור קטן, עגלגל, שמנמן.
הוא עולה במהירות לעבר השמיים, אך הכל עוד חשוך. הוא מנסה
להתרומם כלפי מעלה, אך הוא נכשל.
הוא צונח בכבדות לעבר הים השחור. גל ענק ומאיים שוטף את החוף,
עולה את ההר. אני מרגישה את הטיפות על עור פני.
הכדור מנסה פעם נוספת להתרומם, אך הסינדרום חוזר על עצמו. הוא
נכשל.
חושך.
האפלה הקרירה אוחזת בי.
אני עוצמת עיניים ומתגלגלת.
אני מרגישה את אבי העורקים שלי מתפוצץ
אב הרחמים, אבינו בשמיים
אבסולוטי
מסע האודיסאה
תם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.