היה היתה תקווה. תקווה תמימה, שלא עשתה שום דבר לאף אחד. אז
נכון, היא היתה קצת גדולה מהרגיל. זה לא שהיא לא ניסתה דיאטות
מסוגים שונים, פשוט היו לה עצמות רחבות, לתקווה שלנו. אבל זו
לא היתה סיבה לתלות אותה.
תקווה שלנו היתה בעלת שיער דבש מדובלל שתמיד גירד לה מהזיעה.
היא היתה מזיעה די הרבה, אולי בעיה של השמנה. היא השתדלה לחייך
כמה שיותר למרות שהשיניים שלה היו קצת עקומות וצהבהבות, אבל
העיניים התכולות שלה היו יפהפיות כשהיא חייכה. הן קרנו, לגמרי
קרנו.
הסיפור מתחיל כשיום אחד נתדפק שליח על דלתה של תקווה. בלבביות
היא פתחה את הדלת והוא הודיע לה שעליה להתייצב בבית המשפט.
כששאלה למה הוא לא היה מוכן לענות.
"פשוט תגיעי לשם ותראי" הוא אמר במסתוריות.
תקווה קוותה שלא עברה על שום חוק ושאלה האם השליח מוכן להתלוות
אליה. הוא הסכים. בדרך היא למדה להכיר את אריק, שליח צעיר
שעובד בשביל לממן את הלהקה שלו. כן, אריק מנגן בלהקת ראפ
חסידי. הוא גם הספיק לתת לה פלייר של ההופעה הקרובה שיש להם
והיא הבטיחה לבוא.
כשהגיעו, תקווה ראתה שלט גדול ועליו שמה. מתחתיו עמדו בתור
תקוות רבות, היא נעמדה בקצה התור ונופפה לאריק לשלום.
כעבור רבע שעה בקירוב הגיעה תקווה שלנו לתחילת התור וראתה שהוא
מוביל לדלת מתכת. היא נכנסה ומיד כבלוה באזיקים.
"את מובלת לתלייה" אמר לה בפנים זעופות אדון לא נחמד במיוחד.
תקווה הביטה למעלה וראתה שלושה שלטים: 'פה תולים תקוות קטנות',
'פה תולים תקוות בינוניות', 'פה תולים תקוות גדולות'. היא החלה
ללכת לכיוון השלט האחרון שהפנה אותה שמאלה.
"המספר שלך זה שמונים ושתיים" פנתה אליה גברת בחצאית סגולה
וחולצה מזוויעה בזהב, "כלומר, את תגיעי לתלייה בעוד כעשר
דקות."
"אבל מה עשיתי?"
"יקירתי, לא ידעת שכל תקווה סופה להיתלות?"
"לא... חשבתי שכל תקווה סופה להתגשם."
"זה בולשיט של ילדים קטנים. ציפיתי מגברת... אממ... גדולה כמוך
להבין. לא נורא" היא חייכה חצי חיוך וחשפה שיני זהב שתאמו
לחולצה, "יש לך עשר דקות לעכל את זה".
תקווה הביטה בה בעצב והוציאה את הפלייר מהכיס. 'מצטערת, אריק,'
היא חשבה וקימצ'צ'ה אותו.
עשר הדקות עברו מהר מתמיד והנה הגיע תורה.
"שמונים ושתיים." קראה הכריזה בקול מונוטוני. תקווה קמה והחלה
לצעוד לעבר מתקן התלייה שבאופק. היא התקדמה והגיעה. אדון אחד
שם לה מעין לולאה מסביב לראש והיה עליה לצעוד צעד קדימה. אל
הלולאה הכאיבה לה, הצוואר שלה היה עבה מאוד. היא לקחה את הצעד
האחרון בחיים שלה. עוד אדם תלה תקווה גדולה.