אוויר עצל אוכל תקווה נבלע בי
ענן דומם מדמם וקורא בשמי
אני רוצה לנפץ את גופי על סלע
ולתת לרוח להעיף אותו לכל הרוחות הנושמות
זרקת אותי לעומק קבר לח
אני עייפה מדי בכדי להתנגד לך
אולי תבוא לאסוף אותי בכנפיים שלך
צופה מהצד בכרכרת סוסים עטופה תחרה
ממלאה דף בדיו עם נוצה
התמימות נובלת בפי בכל פעם שאני תוהה
השלכת אותי
ואני גוויה ישנה
אולי תבוא ותאסוף את עצמותיי מהרצפה
שקטה בתוך ערמומיות של מבט זדוני
גנבת את התינוקת הלבנה ממני
אזל ה'אני' שהיה בי
הרפית ממני ללא קושי
והפכתי להשתקפות באגם הנצחי
זה רק בינינו ובתוך החדר
ניצחת
אולי תבוא באצילות ותניח אותי בתוך הקבר