א.
לא היינו בועטים בטווסים
אלמלא גר כאן
משורר

ב.
תשובתי :
כן למשורר, ובפה מלא פחות : לא
לטווסים

ג.
עצי האגס אינם נינוחים עוד
כבראשית. אולי זו אשמתן של טפטפות
הזמן החירש,
שעונתו אינה עונה

ד.
חורף.
ניידות-משטרה מאירות בפנסיהן אל פנים  
חיפושית אדומה. זוג מזדיין
בבטנו ההרה של יער
בוער

ה.
קיץ.
חרא נוזל מתוך גביע של גלידה.
ניידות-משטרה.
טווסים.
עצי אגס.

ו.
איזו שפה -
קלינאי התקשורת עלולים עוד לחשוב שאנחנו
הזונות הצעירות של החורף ההוא. שנת
שבעים ושלוש

ז.
אני אומר לזו עם העיניים הכחולות :
"כל אלה יכולים
להשתנות", והיא מציעה לי
אגס

ח.
השבשבות שעל הגדר
לועסות מסטיק ורודביק
ונפוח כמו גרונו של החזאי, שמודיע כי הרוח
מעולפת
והדם היום
גבה-גלי

ט.
לילה.
אנפות מתות בחצר האחורית, ואולי אלה
טווסים. זה רק עניין של זמן
עד שהשכנה תגמור

י.
אמצע היום.
הדם
עדיין גבה-גלי

יא.
זאת עם העיניים הכחולות אומרת לי :
"אני אפילו לא מסוגלת
להציץ בו", ואני מציע לה
ציץ טווס

יב.
אנשים ברחוב כובשים אותי
כמו עכבישים
כמו אלמנות שחורות
הם שואלים אותי : מה לעזאזל
לאימפריאליזם ולכל זה ? ואני עונה להם :
תתפלאו.
כך בדיוק אני עונה להם

יג.
לפנות ערב. עצי האגס פורשים את זרועות
ענפיהם העבים לקראת בוא הלילה. לא תמצאו כאן יותר ממיחזור
של מטאפורה קרה ועלובה,
לאהבה

יד.
לה יש את מרפסת הקומה העליונה, את גינת-הירק,
את גינת-האגוז ואת מנגינת-החליל. פה ושם יש לה גם את
הויברטור של ברליוז
ואת הביצים של ויוואלדי, ומה לכל אלה
ולאימפריאליזם ? ולעונות ? ולאנפות מתות ? תתפלאו,
כך בדיוק אני עונה להם,
תתפלאו

טו.
ניידות-משטרה. תת-ההכרה שלי
רוקדת טנגו
צמוד עם הייאוש

טז.
אני מביט בעוברי-האורח. בעיניהם
האגסיות, בחלומם הטווסי,
בניידות-המשטרה צמודות-הריקוד,
ובבתי הקטנה

יז.
היא אומרת לי : "תסתכל, אבא. יש עפיפון
יפה ולבן בשמיים.", ואני עונה לה : "כן, שחף
זה עפיפון."