הדברים שנותרו מאחור אילצו אותנו
לתמרן בינות
פחי זיתים דפוקים, סיכות שנער
חלודות, כדי נחושת מלאים בטרפנטין ובדם
עכברושים מתים
אנשים חיים, אומנות, אהבות
משורר מן השורה הראשונה היה ודאי מכנה אותם
בשם ראוי יותר -
סירי הטפלון של השירה הפלסטית
אבל אנו תאווים ויחפים, ראינו בהם את
זיגזגי היש-אין של האלוהות הניאותה, זו המגרה דווקא
את הקאות השירה הירוקה, העכשווית,
הפוסט-משהו.
מלכודות, מלכודות, בכל פינה -
מלכודות
נורות הלוגן מהבהבות מול פתח חדרנו, מבלי צורך להניד
סלילי להט חשופים, ועור עטלף נמתח
אכול אימה לכל אורכו
כמי שענו לו על מרבית שאלותיו
"בינות" - בי"ת צרויה
"אין" - אל"ף בפתח |
