הפתעות תמיד מוצאים במקום שלא מחפשים אותם.
חופשת חג המולד הגיעה שוב לדלתי בית הספר לקסמים הוגוורטס ורוב
התלמידים כבר ארזו דבריהם והתכוננו לשוב הביתה לחג. המסדרונות
קושטו במיטב אורות והסרטים ועץ מרהיב ביופיו כבר הועמד בחדר
האוכל המקושט חגיגית.
הארי, רון והרמיוני ישבו ליד אחד השולחנות ושיחקו פוקר.

"הא! ארבעה אסים. תנצח את זה הארי", אמר רון בחיוך עקום והניח
את קלפיו לראווה על השולחן.
"פאקינג שיט", סינן הארי מבין שיניו והטיח קלפיו על השולחן.
רון חייך והחל לספור את הכסף שהרוויח.
"אתה בטוח מרמה" אמרה הרמיוני לרון בטון מרוגז. "אף אחד לא
מקבל יד כזאת 8 פעמים ברצף." הארי הנהן בראשו לאות הסכמה.
"אני פשוט טוב במשחק הזה", אמר רון בחיוך. "אתם מבינים, אצלנו
בבית הייתי משחק הרבה עם האחים שלי ומי שהיה מפסיד היה צריך
לעשות מקלחת לסבא ויזלי. בהתחלה זה היה מצחיק לראות אותו עומד
ערום במקלחת ומחזיק את הזין שלו ביד אחת ואומר שפעם זה היה
עומד, פעם הוא היה כלי ונשים היו מתעלפות רק מהמראה שלו במכנס
צמוד. בפעם העשרים זה כבר לא היה מצחיק. עד שישבתי ולמדתי טוב
טוב את המשחק ובסוף ניצחתי."
"סיפור ממש נוגע ללב", אמרה הרמיוני וגלגלה עיניה בחוסר
התעניינות מוחלט. "נו בואו עוד משחק."
"אבל אין לך על מה להמר", קראו הארי ורון פה אחד.
"כל מה שהיה לך נמצא כאן לידי", אמר רון בזלזול והצביע לעבר
ערימת הכסף שעמדה מולו על השולחן.

הרמיוני הביטה בשניהם לשניה והרימה את התיק שלה מהרצפה. מאחד
התאים הפנימיים היא הוציאה קופסא שחורה עטופה בסרט אדום והניחה
אותה על השולחן. היא הסירה בעדינות את הסרט והרימה את המכסה.
הארי ורון הציצו פנימה בחשדנות ואחר-כך הביטו אחד בשני.
"מה זה?" שאל רון בחשדנות וקירב אצבעו לקופסא.
הרמיוני גיחכה לעצמה, "אין לך מושג מה זה הא."
היא הרימה בעדינות את המכשיר שנח בתוך הקופסא, לחצה על כפתור
קטן בצד והביטה בפניהם המשתוממות של הארי ורון בעוד המכשיר החל
לרטוט.
"ועכשיו אתם יודעים?"
"בטח שאני יודע", אמר רון והביט בהארי במבט מפוחד.
"לא חשבתי", אמרה הרמיוני בטון מתנשא. "אוף אני מאחרת. אין לי
זמן לעוד משחק. יש לי רעיון, רון אני אתן לך את זה תמורת 13
מטבעות, חסר לי כסף לסיגריות."
"לא אמרת לנו מה זה", אמר הארי והוא ורון הביטו להרמיוני
בציפייה למלותיה.
"אתם כבר תגלו לבד", היא אמרה בחיוך, לקחה 13 מטבעות מהערימה
של רון ויצאה מהחדר.

באותו ערב הארי לא יכל לישון. היו לו חלומות מוזרים. בחלומות
האלו הוא ראה את המכשיר הקטן מרחף לו מעל שדות ירוקים, נס
למעלה לעבר שמיים כחולים חסרי גבולות. הוא גם ראה את עצמו טס
אחריו על המטאטא. בכל פעם שהמכשיר היה בהישג ידו, הוא נעלם
והארי נשאר רכוב על המטאטא, תלוי בין שמיים וארץ. לפתע המטאטא
עצמו נעלם והארי מצא עצמו רכוב על המכשיר, שגדל פי אלף, והם
החלו לטוס מעל הרים ואגמים צוננים כג'לי אוכמניות.

הארי הרגיש פתאום יד נחה על כתפו ושמע קול קורא ממרחקים "הארי
קום מהר! הארי!"
הוא פתח את עיניו לאט וגילה את רון עומד לצד מיטתו עם חיוך
גדול על פניו.
"רון תן לי לישון."
"אתה לא מבין הארי", קרא רון בהתרגשות, "גיליתי מה זה המכשיר!
אני יודע איך זה עובד."