[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארבל הכרמלי
/
בליינדייט

כשיצאתי מחיפה, פתחתי את פנקס הטלפונים הסודי שלי כדי לבדוק מי
מנשות האינטרנט מתגוררת על תוואי נסיעתי. מאז ומתמיד אהבתי
לשלב ביזנס עם תענוגות, על אותו מיכל דלק.
והנה כבר באות א' שפר מזלי, ומיידית אצבעותיי הקישו את המספר.
מעברו השני של הקו נעניתי בקול של ציפייה גונחת: "מתוק שלי,
למה עוד לא הגעת?"
לא הבנתי בדיוק כיצד היא ידעה על כוונתי לבקר אצלה, והנחתי
שהיא מתבלבלת ביני לבין מישהו אחר, לביקורו ודאי המתינה. לאחר
שניות ספורות של שיחה, היא הבינה שטעתה ופרצה בצחוק, והודתה
שאכן היא מצפה למישהו אחר.
"טוב, אם כך, אני מצטער. ודאי כבר לא תרצי לפגוש אותי היום.
נדחה זאת להזדמנות אחרת," אמרתי לה, אך היא החליטה שאיננה
מתכוונת לוותר בקלות על ההזדמנות לפוגשני והפטירה: "אתה יודע
מה? סע קודם לענייניך ובדרך חזרה נסה מזלך. הוא צריך לבוא אליי
עוד מעט, אבל זה יהיה בטח רק לחפוז קצר."
 
  וכך היה. בדרכי חזרה התקשרתי אליה והיא בישרה לי ש'השטח
פנוי'. היא ניווטה את דרכי בטלפון הסלולרי וחסכה לי זמן מיותר
ויקר של חיפושים למען זמן איכות עימה.
היא המתינה לבואי בכניסה לביתה הכפרי, ובעודי נוהג לעברה
הבחנתי בתלתליה הבלונד-ג'ינג'ים מתבדרים ברוח ובשדיה הזקורים,
כמו מאיימים לבלום את המכונית שלי, אם אעז חס וחלילה לא לעצור
במקום שסימנה בידה.
  יצאתי מן המכונית ועיניי התמקדו בעיני התכלת שלה, ולפני
שהספקתי להגיד 'שלום', היא הדביקה נשיקה מצלצלת על לחיי.
שלובי ידיים נכנסנו אל הבית, כאשר כלב וחתול קיבלו את פניי
בסבר פנים חשדני בהרבה מזה של בעלת הבית. אמרתי לה בחיוך, שאם
חתול וכלב יכולים להסתדר כך, אין שום ספק שגם אנחנו יכולים.
שאלתי אותה: "אינך חוששת להכניסני לביתך, והרי אני רק וירטואלי
מבחינתך?" והיא השיבה: "אני סבורה שכלב נובח לא נושך."
אמרתי: "את חכמה על חרמנים? נו, בטח. רק עכשיו היה לך חפוז."
ומה היא ענתה לי?
"שמע. גם איתך זה יהיה רק חפוז. אין לי זמן ליותר מזה, כי עם
האהוב שלי, זה האמיתי, קבעתי להיפגש בעוד שעה קלה."
לא הספקתי להגיב והיא החלה להפשיט אותי. הטי-שרט שלבשתי נקרע
מעליי כהרף עין...
יותר אינני זוכר דבר. הייתי הלום לחלוטין. שדיה הענקיים גרמו
לי לאובדן חושים במשך דקות ארוכות, ובמאמצים רבים הצלחתי
להתעשת ולחזור אל עצמי.
כשיצאתי מביתה, היה נדמה לי שהכלב והחתול התבוננו בי במבט
לעגני, כאילו רצו לומר: "תגיד תודה שאתה בכלל יוצא על
הרגליים."

  בעודי מתניע את המכונית ומתרחק מן הבית, ראיתי מכונית נכנסת
אל חצר הבית, בדיוק למקום אותו פיניתי לפני שניות ספורות,
ו'האהוב האמיתי' פוסע אל עבר הדלת, לסיבוב הראשון שלו ולסיבוב
ה'מי יודע כמה' שלה.

  ומה כאן הפואנטה?
כן, שכחתי לספר שבצ'טים היא תמיד אומרת, שאיננה נוהגת לערב את
החיים הווירטואליים שלה עם החיים במציאות... יכול להיות שזה
היה רק וירטואלי?!

26/04/02 ©







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול בקמלוט
פגשתי את מרלין
המייג'
והוא אמר לי
אחי, תלך אל
הסטייג'.
אמרתי לו מרלין
יקר דבר עברית
שפת הקודש
ותחליף פילטר
בריטה פעם בחודש


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/03 18:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארבל הכרמלי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה