לבנים אדומות מבטון מזויין,
זאת את, זה אני, אלו שנינו - וכאן.
מה שבטוח התחיל, אולי כבר גמור
הפינה לשיפוטכם, והנה הסיפור:

לבנים לבנות, זו תמימות טהורה
אמונה וכנות, שקצת אולי נשברה
מה שהכתים את הלב, הוכתם בכאב
כנראה לא במהרה ישוב ללבלב.

פזמון:
כמו תינוק ששוכב,
בוכה ומייבב
ורוצה לעמוד,
על שלו (ועל עוד)
להרגיש, ולחוות,
לטפח תקוות -
מותר לו למעוד,
זו הדרך ללמוד.

האדום שזו את, הוא שובה ומטריף
חמים ומחבק, מתרפק ומחניף
ורוצה לפרוץ, אל מרכז הבמה
והפוך על הפוך, לתוך הנשמה

ובטון אהבה, היצוק בתוכי
לא ניתן להדוף בתנועה של מחי,
הוא ממין היסודות, מפולח בפלדה
הוא מגן ומחזיק בהמון התמדה

מזויין הכי קל: זה ה-Fun הגדול
ואני מתכוון פה ממש להכול
לגורל מטפיסי, החזק מן הזמן:
לבנים אדומות מבטון מזויין.

לזכר מסעדת Capitello - תנצב"ה
והאותיות של LIAT - תבדל"א
נכתב ביחד עם ט"ו באב
03/08/2001