בעט הכחול הפשוט
לשפוך רגשות על דפים
קרים, מנוכרים ומתים
כמוני בעצם

חומה נבנתה שוב אט אט
ללא חלונות וסדקים
אתה שם בחוף מילל
מנסה למצוא תירוצים

ואיך אומר ששוב
רוצה רק לבד לעצמי
רוצה להסתיר את הדמעות
להפסיק לך להכאיב
רוצה להיעלם מכאן
לקבור את עצמי
מתחת לאדמה הקרה
שם אהיה לבדי

רוצה להפסיק להילחם
כי אין בי כוחות
אף לא אחרונים
זרמו ממני החוצה כל המיצים

אין לי איך אפילו
להתחיל להסביר את עצמי
אבל הנה חולה הנני
חולה וכבד עלי ראשי
כורע ליבי תחת לחץ
תחת עומס והכרה
הכרה באמת החותכת
שתמיד באה בתת הכרה

מבינה שאין אידיאלים
יודעת זאת היטב
אך כל פעם לנסות להגיע אליהם
כמו לנעוץ סכין בלב


אהבה לא מעל הכל היא
יש לגדלה בתנאים אופטימליים
כדי שכמו אפרוח צהוב
תגדל ותהיה מאושרת
קשה לאהבה לגבור על כל המכשולים
קשה לה להתעלם מהערות ואנשים
קשה לה לסבול פציעות קללות וגידופים

קשה לנפשי להמשיך במסע
קשה לה עד מאוד
העול הכבד לא דורש שותף
לא סבל
לא עוד

רוצה רק לבד מוגנת
מרגשות של אנשים אחרים
רוצה לבד
אטומה לכל המתרחש בפנים
רוצה אחרת
בלי כאבים
רוצה לפחות להפסיק להרגיש
את העוולות שעושה לאחרים
כואב כל כך עד בלי די
כואב כשאוהבים
כואב כשאי אפשר אי אפשר
להמשיך להגשים
כואב כשהאושר מונח
כל כך חי ומושג
כואב כשהוא מתנדף
אט אט מכף היד
כואב לי כל הזמן
כואב ללא שום מזור
כואב כשהכל כל כך בלתי נשלט
כואב כשיש אור.