אתמול כשהלכת ממני
הייתי בטוחה שתחזור מהר.
אתמול כשהלכת רחוק
חשבתי שרק תאחר.
לא היה לי מושג שתלך ולא תחזור,
לא היה לי מושג שתיקח ממני את האור.
מילא, אם הייתה נגמרת לך האהבה
אז אולי אותך הייתי מבינה.
אבל אתה תמיד תאהב אותי ועדיין אוהב
אז אלוהים למה קרה לי דבר כל-כך כואב???
אני לא אבכה, אני ילדה גדולה.
הבטחתי לך ואעמוד במילה.
אבל קשה לי לא לבכות
כי הלב כואב והדמעות פורצות.
אני מצטערת שלא מילאתי את בקשתך האחרונה.
כנראה שבכל זאת אני ילדה די קטנה.

אתמול כשהלכת ממני לקרב
הייתי בטוחה שתחזור מהר.
אתמול כשהלכת רחוק לשדה
חשבתי שרק תאחר.
לא היה לי מושג שתלך ולא תחזור,
לא היה לי מושג שייקח אותך האור.
לא ציפיתי לקבל את המכתב,
לא ציפיתי לבכות עם בוא הסתיו.
אבל מה שלא ציפיתי לא אומר שלא ייתרחש
והמכתב את ליבי כמו קומביין כותש.
"משתתפים בצערך."
"מצטערים על אובדנך."
"הכתף שק!"
לוח אבן בוהק.
נפלת בקרב בין גיבורים.
נתת את חייך למען אחרים.
למען אנשים שלא ממש הכרת
ואותי, את ליבי אתה לקחת!
שום צער שבעולם לא יעזור לי עכשיו
אבל אני ואתה תמיד נאהב.
אולי בעתיד אוכל להתגבר,
תלוי אם רוחי לא תישבר.



29.3.03