נירית היתה ילדה פשוטה, קטנה ואף טיפה מכוערת, כולם אמרו שאין
לה שום חן ושום יופי ולכן היא תהיה ילדה פשוטה, קטנה ואף טיפה
מכוערת. אבל נירית רצתה להיות יותר מזה, היא רצתה להיות עצמה.
כמובן, שבאותה תקופה היא לא ידעה מה זה אומר להיות עצמה, אבל
בסוף גם אם זה היא השלימה. למרות שהיה לה מאוד קשה.
הכל התחיל ביום סתווי במיוחד, ואולי חורפי קשה לדעת. נירית
החליטה למצוא את עצמה ולא משנה מה יהיה. היא החליטה שהדרך הכי
טובה היא להסתכל בראי כי הראי מראה את מה שהיא באמת, לפחות ככה
חשבה. היא לקחה ראי ונעצה בעצמה מבט ארוך וממוקד במשך המון
זמן, אבל את עצמה היא לא מצאה ורק הבינה שהיא ילדה פשוטה, קטנה
ואף טיפה מכוערת. היא החליטה לקנות בגדים כי בגדים עושים את
הבנאדם לפחות זה מה שאמרו לה כולם, ולפעמים להרבה זה עוזר
אפילו בשביל למצוא את עצמם, הם טענו שזה עזר להם לבטאות את מה
שהרגישו. למרות שמצאה כמה דברים נחמדים בזרה, פוקס ואפילו
הוניגמן, נירית הייתה תקועה במקום, ואת עצמה עדיין חיפשה והכל
בגלל שחשבה שקנתה את הבגדים הכי מיוחדים בעולם, אבל היא ראתה
לפחות עוד 20 בנות עם אותם בגדים בדיוק.
נירית התיאשה מכל הבלגן וממש נמאס לה לחפש את עצמה, היא קיללה
את כל הילדים בגלל שאיבדה את עצמה בגללם, אבל את עצמה לא מצאה
כי היא כעסה על כולם ולא בחנה את עצמה.
זמן לא קצר עבר, ונירית מצאה את עצמה. זה היה יום קיץ חמים,
ואולי אפילו אביבי, והיא מצאה את עצמה. בעצם, הכל התחיל באבן
המטופשת שבה היא נתקעה ברחוב, היא כל כך קיללה את האבן שנתקעה
בה סתם כך, והחליטה לנקום. האבן כאילו הקשיבה לה ונעלמה מעיניה
של נירית. בהתחלה היתה מופתעת וגילתה שבאמת יש לה כוחות כי את
הילד הכי מעצבן בכיתה הצליחה להביא אותו לחדר המורות כדי
שיתוודה על העתקה במבחן. אמרו לה שזה לא אתי, אבל היא רק קמה
והסתלקה בלי להגיב.
אבל כשנירית היתה בטוחה שמעכשיו הכל יהיה בסדר, היא הרגישה
משהו מציק באזור הבטן, בהתחלה חשבה שזה סתם קלקול קיבה קטן,
אחר כך הבינה שזה המצפון, כי איך אדם קטן כל- כך יכול לשנוא כל
כך כל כך. והיא הבינה שלא צריך כל הזמן לכעוס ולשנוא, והשתמשה
בכוחה רק לדברים טובים, זה מה שהיא החליטה. היא תיקנה למישהו
את הכדורסל שלו שהתפוצץ בגלל שעף לשיחים קוצניים, עזרה
למקובלות והכינה להן בושם מדהים שאף בן לא יכל לעמוד בריח הזה,
ואפילו למישהו תיקנה את המכונית. עכשיו כולם אהבו את נירית כי
היא כבר לא שנאה אותם, והם אהבו אותה כי היא עזרה להם. אבל
נירית המכשפה הקטנה בעלת הכוחות ידעה שזה לא הגורל שלה למרות
שמאוד נהנתה, אבל ידעה שכאן אין לה הרבה מה לעשות ואחרי
הלימודים עזבה את כולם בוכיים ועברה לגור באיזה חור באירופה
לבושה כובע מחודד בצבע שחור, מטאטא, מטה קסמים ואפילו שומה
קטנה על האף שקצת גדל. החברים שכל כך אהבו אותה מאוד התגעגעו
אליה אבל ידעו שזה הגורל שלה, להיות מכשפה, אבל טובה למרות
שקצת טיפה מכוערת, אבל לה בסופו של דבר זה ממש לא שינה.