לפעמים, אני אוהב למתוח את סף הכאב שלי.
אני חושב על משהו שמכאיב לי, ואני חושב עליו יותר ויותר, מעצים
אותו, מחמיר אותו, גורם לעצמי להרגיע את הלחץ על החזה, על
הבטן, להרגיש את הכדור הזה שוב פעם, זה עם הקוצים, מקפץ לי
בבטן.
תופס את הבטן, מתקפל על הריצפה, אבל לא מפסיק. ממשיך לחשוב על
הכאב, ממשיך להעצים אותו, ממשיך להכאיב לעצמי.
אני לא יודע למה, אני לא נהנה מזה, אני לא אוהב את זה. אני לא
יכול להפסיק.
אני מנסה להפסיק, אבל כדי להפסיק אני צריך לחשוב למה אני רוצה
שזה יפסיק, וזה מתעצם, ומתחזק, החזה שלי כבר עומד להתפוצץ. אני
כבר לא יכול.
הנה מתחיל להפסיק, להשתחרר. פתאום ככה, בלי שהתכוונתי כבר. כבר
וויתרתי. והנה אני מתחיל להרגיש טוב יותר. משוחרר.