אמרו לי שאת חכמה ופיקחית ומקסימה ויפה ו...מה לא
אבל הם לפחות ידעו איך היית. להם יש זיכרון. לי יש רק
סיפורים.
ראיתי את הקלטת של הבר מצווה של גור - הייתי בת כמעט שלוש -
חודש לפני שעזבת אותנו..חודש לפני שעזבנו אותך.
המון דברים השתנו אצלי מאז - גדלתי (לא הרבה.. .1.55), השיער
שלי התארך במעט, הקול שלי השתנה ואני כבר תיכף מסיימת י"ב
ומתגייסת לצה"ל.
אני אולי אהיה קצינת שליטה ובקרה אווירית (אולי זה קצינת בקרה
ושליטה אווירית?) - זה מה שנתנו לי במנילה וזה מה שבחרתי מקום
ראשון.
היו לי כבר כמה חברים, אהבה אחת ועכשיו אני מסיימת עוד קשר...
לפעמים אני פותחת את כל אלבומי התמונות, ולפני כמה זמן ראיתי
תמונה של שלושתינו (הבנות) ישנות אחת על השניה במושב
האחורי..כמה שאני בכיתי באותה שניה...
מעניין איך את עכשיו - אני מאמינה שאת איפושהו קיימת ויש לך
חיים אולי שונים ואולי לא, מראה דומה (עם החיוך היפה שלך,
שאפילו דרך תמונות מאיר את כל הבית), ולב טוב.
אני זוכרת רק דבר אחד ממך - אני זוכרת שביום שעזבת, זה היה יום
ההולדת שלך, עמדתי בפתח הדלת שלך, ישבת על המיטה ולצידך מגירה
כזאת - כמו בארוניות של בובות ובמגירה מלא ממתקים שקיבלת ואני
זוכרת שנתת לי את כולם.
היום, זה אולי ישמע קצת טריוויאלי וחסר משמעות. אבל אז - אז זה
היה הדבר הכי חשוב שיש. ואני חושבת שאת הבנת את זה, שאת הבנת
אותי למרות הפרש הגילים ובמיוחד הפרש העולמות העצום בינינו.
קראתי מכתבים שאבא כתב לאמא עלייך ועל כולם כאשר הוא שמר עליכם
בלילה (עליך, על רון, תמיר, שרון, גור ודפי התינוקת) ואיך הוא
אמר שאת נהדרת עם דפי הקטנה ושאת פשוט מלאך.
ואני יודעת שאת מתגעגעת אלי - אני יודעת שאת זוכרת אותי וחוץ
מאותו רגע אחרון שראיתי אותך אני לא זוכרת כלום.
איך הצלחת לשמור על עצמך כל כך טוב? עם כל הדברים הנוראים
שעברו עליך לשמור על עצמך נקייה מכל רוע, מכל עצב (לפחות כלפי
חוץ).
עד היום אמא מאמינה שאת לא ידעת כלום - אני לא מאמינה..אני
מאמינה שאת ידעת, אבל היית חכמה מספיק לא להוציא את זה החוצה.
ידעת כמה שזה יכאב להם.
הייתי עושה הכל בשביל שתחזרי... כי אני אוהבת אותך.
נפגש בהמשך,
 |
