נוכחותך נעימה לי. הפרוזק שלי, הוואליום שלי - את סם ההרגעה
חסר הדפקטים שלי.
הייתי מתיכה אותך ומזריקה אותך לתוך וורידי.
הייתי מסניפה אותך כל רגע מייסר, הייתי לוגמת אותך, לו המציאות
היתה רוקמת עור וגידים לפי פקודתי.
הייתי מקימה מפעל שיפיק אותך ללא סוף.
הייתי חוטפת אותך ומטמאה את עורך הבתול במחשבותי המלוכלכות.
הייתי אונסת אותך שוב ושוב עד למותך המייסר אך ורק בכדי לסמנך
כשלי.
הייתי רוצחת אותך ומחייה אותך אך ורק בכדי לרצוח אותך שוב.
היית שלי ואך ורק שלי לו המציאות הייתה מתקשה מנוזל לא מוגדר
לתוך מוצק מאובן.
הייתי קוברת אותך מתחת לכל פיסת אדמה שרגליי ידרכו עליה. הייתי
שולחת אותך לגיהנום ובחזרה אך ורק בכדי שאחתים את שמי שם
למטה.
הייתי מכניסה אותך לתוך רחמי הפגום ומולידה אותך לאחר 12
חודשים ולאחר מניקה אותך משדיי הרכות.
הייתי משכיבה אותך לישון ואז מתכנסת בתוכך ונשארת שם לשאר הנצח
בעוד שאבק יצטבר מעל גופותינו המרקיבות לעד ובעוד שקורי עכביש
ייבצרו מעל שיערינו.
הייתי משילה מעלייך את עורך הסטני ולובשת אותו כפיג'מה דביקה
ומדממת, ונחנקת מדמך המתוק.
הייתי מתחרשת מנשימתך ומתעוורת מדמותך וליבי יפסוק לפעום
מרעלך.
ואת לא תכבדי את אדמת קודש זאת יותר לעולם.