הוא בדימיון שלה...שוב.
רואה את העיניים שלו
רואה את השפתיים שלו
את השיער שלו
את החיוך הכובש שלו
מריחה את הבושם שלו
ולרגע מחייכת נזכרת בתקופה שהם היו ביחד...פתאום מתחילה לרדת
דמעה ועוד אחת, פתאום מתחילה לבכות כי נזכרת שהכל עבר שהתקופות
הטובות נגמרו, נזכרת איך הוא שבר לה את הלב, איך היא כבר מפחדת
לאהוב.
מנסה לנגב את הדמעות ולא מצליחה, כי כל הזמן זולגות דמעות
חדשות.
היא מדליקה את הרדיו בתקווה שיהיה איזה שיר מעודד...אבל במקום
יש שיר שמזכיר אותו ,והדמעות מתחילות להתגבר, היא שומעת טוב
טוב לכל מילה בשיר שוקעה בתוכו.
רוצה להשתחרר מהדיכאון ומהכל אז מחליטה לצאת קצת מהבית.
היא כבר לא עצובה כבר לא שקועה בכלום, הולכת ומחייכת לא מראה
לאף אחד שמקודם היא בכתה.
אבל החיוך מסתיים שהיא רואה אותו, יושב שם עם חברים שלו...
היא מנסה לעבור בלי להתייחס בלי להראות שאיכפת לה ממנו.
אבל הוא החליט לקרוא לה והיא כמו חיילת טובה ניצבת מולו והלב
שלה דופק בחוזקה..הוא מדבר איתה, הוא רוצה להשלים איתה ושהכל
יהיה כמו בתקופה הטובה...אבל היא מתחילה שוב לבכות מתחילה ללכת
לכיוון השני ואומרת ''אני מפחדת כבר לאהוב...''