ולפתע,
צץ בי הדחף
צץ בי הצורך העז
לקום וללכת.
ואני קמה לעוזבך.
כי לא יכולה לשאת עוד
לא יכולה לשאת עוד את הביחד
לא יכולה לשאת עוד את הלבד.
ולמרות שאני אוהבת,
ולמרות שאני מעריצה
אין בי מקום לסליחה.
והאחרת, עליה אני יודעת,
רודפת את מחשבותיי
והאחרות, עליהן אינני יודעת,
רודפות את חלומותיי.
ואני, איני כזאת.
אני, אינני מהנרדפות
אינני מהמגבילות
אינני מהחרדות.
והבאת אותי להיות כזאת,
להיות משהו שאינני.
ונלחמת בכך
אך זו מלחמת התשה.
ונתתי לכך להמשיך זמן רב מידי
כי נחלשתי
ולא היו בי עוד כוחות.
אך לפתע,
כמו רעם ביום בהיר,
צץ בי הצורך העז
לקום וללכת.
ואני קמה לעוזבך.