ניסיתי לפתוח את עיני, אבל הראייה הייתה מטושטשת מהשינה. סגרתי
אותם מחדש, ופיהקתי פיהוק רחב.

שפשפתי את עייני, ופתחתי אותן שוב. מתחתי את הכתפיים הנוקשות
מהישיבה הממושכת, והן, בתגובה, בחרו לעשות מספר קנאקים כועסים
על התנועה הפתאומית. הטלוויזיה הייתה פתוחה על הערוץ המפוצל,
ומספר תחנות טלוויזיה ריצדו להן  בו זמנית בעליצות. גלגל"צ
הנעים את הצפייה הקשה ב-12 התחנות יחדיו. "בדקה אחת שפויה" של
החברים של נטאשה בדיוק התחיל.

דחפתי לפה את הסיגריה האחרונה מהקופסא שזרוקה ליד הכורסא,
והצתתי אותה. חיפשתי משהו שיוכל לשמש כמאפרה, כששקית במבה
ריקה, ששימשה לי כארוחת ערב, צדה את מבטי. חשבתי לעצמי בסיפוק,
שזו הייתה קנייה משתלמת: גם אוכל, וגם מאפרה. ממש מחיזור
לשמו.

שלחתי יד ארוכה למצוא את השלט, משימה בה אומנה היטב. השלט לא
היה על השולחן שליד הכורסא. מוזר, חשבתי לעצמי. אני בטוח ששם
הנחתי אותו, לפני ששקעתי בשינה. מעניין על מה חלמתי, הרהרתי.

"בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות את אוניות הצאר טובעות בים גדול
של תקוות קטנות ויין" שרה הטלוויזיה. ראיתי במשבצת הקטנה של
ערוץ המדע אדם מעשן. מבט יותר עמוק הצליח לדוג גם ציור קטן של
גולגולת לידו. הסתכלתי על העשן הרעיל שמיתמר מהסיגריה שבפי,
ותהיתי עם זה באמת מה שיהרוג אותי. ינקתי מהסיגריה עוד שאיפה
עמוקה, ושלחתי את העשן מריאותיי לכיוון העננה הקטנה שנוצרה ליד
התקרה.

גיששתי מתחת לכורסא, בניסיון נוסף למצוא את השלט. נתקלתי רק
במספר בדלי סיגריות ישנים, אקדח צעצוע שנמצא שם מאז פורים,
ואבק. שמתי לב שבחלקת המרקע של ערוץ 10 משודרת כעת "המורדים".
זו הייתה סצנה של תקיפה, שנראתה אלימה מאוד. חשבתי לרגע על
הכתבה ששידרו אתמול, על אותם ילדים שהכו חבר-לכיתה, בהשראת
הסדרה, אבל המחשבה פינתה מקום במהרה לדאגה שהחלה לקונן בלבי על
השלט שאבד לי. "אלוהים לא מוותר עלינו עדיין" שר מיכה
שיטרית.

בנתח המסך של ערוץ שתיים ראיתי תמונה של קצין משטרה עומד ומדבר
ליד ערמת גרוטאות מגואלת בדם. תרתי עם מבטי בחלל החדר, בניסיון
למצוא את השלט האבוד. הקובייה הקטנה שהוקצאה לטובת קצין המשטרה
התחלפה בשקופית שהמספר 512 רשום עליה בגדול, כשחיכיתי בקוצר
רוח שהתחנות במסך המפוצל יתחלפו. If you can not beat them,
join them, מלמלתי, כשוויתרתי על השליטה בטלוויזיה, ובחרתי
לצפות בערוץ המפוצל. אולי אחר כך אני אמצא פתרון לבעיה הזאת.

"אז מה בינתיים? על הברכיים". ערוץ הקניות גנב את מבטי לעברו
בעזרת בחורה חטובה שמדגימה את הטכנולוגיה האחרונה בכפיפות בטן.
מבט חטוף בשיפולי הכרס שלי זיכה אותי בצ'ופר בצורת במבה שנשכחה
בין כפלי השומן. אמרתי לעצמי שבמילא אף אחד לא רואה אותי
עכשיו, והתענגתי בחיוך על המרקם היבש של הבמבה הישנה. בערוץ
אחד, שבא לבקר על המרקע, הקרינו זקנה מגעילה אחת שמחטטת בזבל.

התמונה במשבצת הזו התחלפה למה שנראה כמו תחזית מזג אוויר. הם
שידרו את התחזית על רקע תמונה של שמש צהובה-אדומה, שממנה הבנתי
שהחמסין הזה עוד יימשך. רשמתי בלבי לקנות דאודורנט בגיחה הבאה
שאני עושה מחוץ לבית. "קרוב לאדמה, רחוק מהשמיים", המהמה לה
תחנת הרדיו הצבאית.

שמתי לב שהריבוע של CNN קטע את השידור מהלחימה הכימית בעיראק
בשביל מה שנראה כמו שאריות מפויחות של אוטובוס. קיוויתי
שהפיגוע לא היה קרוב לכאן. חככתי בדעתי אם אפשר להזמין שלט
בטלפון, או שאצטרך לקנות חדש בחנות, בזמן שהיטבתי את תנוחת
הישבן שלי כנגד הכורסא. מיכה שיטרית סיכם ושר "צמוד עלייך,
בינתיים. בינתיים.".